שמלות ערב גדולות מהחיים בתצוגות היום הראשון של שבוע האופנה

עקרונית לא נמסר כל קשר תימתי. אז כל שנותר להסיק מן החיבור הלא מוסבר רשמית של תצוגת אריאל טולדנו ודרור קונטנטו, שני מעצבים צעירים ומבטיחים שהציגו גב אל גב בפני אותו קהל מוזמנים היום בשבוע האופנה גינדי תל-אביב, היה שמדובר בחיסכון כספי. ולמען האמת, הצמדת שתי התצוגות יחד התגלתה כיתרון. יותר אופנה בפחות זמן ופחות התעסקות ארגונית לכל המעורבים. ובאופן שלא צוין במפורש, התגלה גם דמיון מסוים; השניים הציגו אופנת ערב גדולה מהחיים.

טולדנו שיחק רבות עם בדים מחורזים, משי שיפון, משי אורגנזה, תחרות, סאטן וטול. כל מה שנמצא דרך קבע על השטיח האדום ההוליוודי. הדגמים בעיצובו מזכירים לא פעם את אלו של בתי אופנת-על זרים כמו ורסצ'ה (שמלת מעטפת מיני מתכתית), לנווין (שמלת מיני שחורה אסימטרית עם כתף יחידה מחודדת) ואף את אלו של מעצבת שמלות הכלה גלית לוי (מספר שמלות לבנות קלילות ושקפקפות העשויות רובן ככולן טול).

דגמים המשלבים בלייזרים מחויטים רקומים ומנצנצים (כמו זה הבלתי נשכח של ג'סטין ביבר בגאלת המט האחרונה), ששולבו עם חצאיות ושובלי טול, אלה הלוקים המוצלחים בקולקציה. ללא ספק השפעה של אוליביה רוסטאן, מעצב בית האופנה בלמיין, שם התמחה טולדנו.

האופנה של המעצב הצעיר סקסית. נקודה. אם יש לך גזרת דוגמנית, נפנפי בה בשמלת אריאל טולדנו חושפנית. ואם את חשה עצמך הכי נוח בביגוד שאינו ממש נוח, אבל כזה המצטיין באפקט WOW זכיר, אז בכלל אין שאלה. רק התאמני על הליכת הסטילטו שלך. השובלים המתנפנפים, יפים ככל שיהיו, עלולים להסתבך לך בין הרגליים ולגרום למעידה קלה. זה קרה לנועם פרוסט, שעמדה בתקרית בגבורה ובקוליות.

דרור קונטנטו, מעצב שמלות כלה עלום ששמו הפך שגור בפי כל בן לילה לאחר ששרת התרבות מירי רגב בחרה ללבוש שמלה בעיצובו לפסטיבל קאן האחרון, הוכיח שליטה והבנה בביגוד ערב סוחף. אבל יייחודו של קונטנטו, לפחות לפי הקולקציה שהוצגה היום, הוא ממד אוריינטלי מעודן והעדפה מודעת למנצנץ. וכמה שיותר. ולמרות הרושם שבחירה כזאת עלולה ליצור, הוא עשה שימוש משכיל בפיצ'ר הכה חגיגי.

יש מקום לשער שהוא יצליח להתברג בעתיד לרשימת המעצבים הישראלים שהלבישו כוכבות באירועי שטיח אדום הוליוודיים. כידוע, השמלה השחורה באורך הרצפה שעיצב לרגב לא הייתה שמלת כלה שנתפרה עבורה בשחור, אלא דגם שעוצב מראש ובמיוחד עבורה, וגם הוכחה ניצחת ליכולותיו של קונטנטו, למרות שמאחוריו עומדות כשלוש שנות ניסיון בלבד.

המעצב ממשיך ומתפתח באמצעות הקפדה, עידון ורומנטיקה במידה. השמלות שלו מצטיינות בעבודת הרקמה והחריזה. וזה נראה לא רק במבט מקרוב. הגזרות הן קונבנציונליות למדי וצמודות בדרך-כלל, אבל המרקמים מקוריים ומטריפים. גם דגם בעל שני חלקים החושף בטן (שרצוי שתהיה שטוחה), הוא אחד היפים כאן. לזכותה של השרה רגב יש לומר שהיא השכילה לאתר כשרון ופירגנה לאופנה מקומית ראויה.