אפשר לקרוא לזה בשמות רבים (סינדרום העדר, התלהמות) אבל התוצאה היא תמיד אותה תוצאה. המוני ישראלים מגלים טרנד מסויים ומסתערים עליו. האם הם מזדהים עם האג'נדה שלו? האם הם אוהבים אותו? מרוצים ממנו? חושבים שהוא מוצלח? מה זה משנה. העיקר לא להיות שונה, להיות דומה. שכולנו ניראה אותו הדבר. התופעה הזו באה לידי ביטוי בכל מיני תחומים בישראל. או שזו אופנה עסקית, או אופנה בתחום ההלבשה, או סתם סתם באזז.
כך למשל חווינו בתחילת שנות ה-90 את שיגעון הפרוזן יוגורט, שהגיע מחו"ל. באותה תקופה, לא היתה פינת רחוב שלא היה בה סניף של פרוזן יוגורט. כל אוויל פתח חנות, וחשב שהוא הולך לעשות מיליונים. אחרי שנתיים הכל התרסק. היום יש אולי שני סניפים בכל הארץ שמוכרים פרוזן יוגורט. דוגמה נוספת היא הבהלה לנעלי ד"ר מרטין, שפרצה בארץ לפני כ-10 שנים. כל בן נוער שרצה להיות בעניינים קנה את הערדליים הכעורים האלה, ושילם מאות שקלים תמורת הזכות להיראות בדיוק כמו כל העולם, ולהזיע בהם בימי הקיץ הלוהטים. והיו גם הדפסות על חולצות, רקמות על מגבות, סניפים של נרגילה, מכנסיים עם רגלית, מכנסי רכיבה, עוגות גלידה ועוד ועוד.
עכשיו אנחנו חוגגים את בהלת הצמיד של ארמסטרונג. מי מבין הקוראים, שעונד את הצמיד יכול לדבר על ארמסטרונג 30 שניות ברציפות? אתם יודעים מה, אפילו לא 30 שניות, רק לענות על כמה שאלות בסיסיות: מה השם הפרטי של ארמסטרונג? במה הוא זכה? מתי? מה היתה הדרמה הגדולה סביב זכייתו? מה הוא מקדם באמצעות הצמיד? למה הוא צהוב?
לפני ימים אחדים נכנסתי לחנות נייקי שמוכרת את הצמידים הללו. בדיוק עמדה שם איזו גברת שרכשה ערימה של צמידים עבור כל החברים של הילד שלה בן ה-13. יש להניח שהוא שלח אותה לחנות לקנות את הצמידים האלה, הצהובים, נו, האלה המגניבים שמוכרים עכשיו. זה כל כך דוחה בישראליות שלו, וכל כך ישראלי בהדיוטיזם שלו.
למה להמציא אם אפשר להעתיק?
אחרי הופעתו של הצמיד הצהוב, התחילו להופיע צמידים כחולים ואדומים, שניסו לרכב על גל ההצלחה (אפילו המתנחלים ייצרו צמיד כתום למען מאבקם בהתנתקות). איזו רעיון מצוין! למה להמציא משהו חדש, להיות מקורי או יצירתי, אם אפשר פשוט לקחת רעיון שמישהו אחר המציא, להשתמש בו, ולנצל את הפופולריות שלו. להמציא רעיון טוב זו עבודה לא פשוטה, אז למה לא לקצר תהליכים. להיות חקיין זה בטח יותר זול מלהיות מקורי.
בעוד לאנס ארמסטרונג הוא באמת איש עם אג'נדה, שנמצאת בבסיס יצירתו ושיווקו של הצמיד, הקהל הישראלי בטח ישליך את הצמיד לפח שניה אחרי שהוא יחלוף מן האופנה. הישראלים שרכשו אותו, בטח עונדים אותו על היד כדי להראות לכולם עד כמה הם עדכניים ואופנתיים. וחבל, כי מי שבאמת יודע למה הוא קנה את הצמיד, מבין שזה לא קשור בכלל לאופנה, אלא לרוח לחימה, דבקות במטרה ואופטימיות אין קץ.