יאללה תקראו לי שחור

יכול להיות שיצא לכם להיות בסטודיו של גיא כושי בגלגול הקודם שלו. פעם פעל בחלל המדובר מועדון ה"סופה ביט". היום נמצאים בחלל המרווח חדר השינה של כושי, שלל סקייטבורדים, כלב, חתול, ותצלום של לוקה, בנו האהוב בן השלוש וחצי מנישואיו שהסתיימו (לקוראינו שהבריזו משיעור לטינית: "לוקה" מלשון אור).

את הצילומים של כושי היה קשה לפספס בשלוש השנים האחרונות. הוא פרץ ב-360 מעלות (כשעוד קראו לו 42 מעלות), המשיך ב- Timeout תל אביב וזרם משם ל"את", "סגנון", "קוסמופוליטן", "לאישה" ועוד. די מהר הוא החל גם לצלם קטלוגים לחברות אופנה גדולות (לי קופר, ליוויס, דן קסידי, דלתא, דניאלה להבי) ולמעצבים (אושידה ורונן חן).

אפשר לזהות את העבודות שלו לפי מפלס הסקסיות הגבוה, החיבה למשחקים של אור וחושך והבחירה בדוגמניות הכי חזקות בשטח, עם העדפה למראה אירופאי בכלל וליאנה גור בפרט. אחת הדוגמניות, איזו מלאני פרס אחת, היא גם בת הזוג שלו מזה כמה חודשים (תחילת הקשר לוותה בתקרית מלאת עצבים עם צלם פפראצי סקרן שהביא לכושי את הסעיף). פרס עוזרת לו לרטש את התמונות ולא, הם לא הכירו בצילומים אלא דרך חברים משותפים.

הוא נולד כגיא לוי לפני 34 שנים, אבל מהר מאוד ה"לוי" הפך ל"כושי" ("על שם הלובן", הוא צוחק). מ"גימנסיה הרצליה" נפרד לשלום אחרי שמונה שנות לימוד, ופנה ללימודי טבחות ב"תדמור". הוא מתאר ילדות תל אביבית מושלמת של ים וחופש מוחלט, ומציין שהמגזינים היחידים שצרך, היו מגזיני גלישה.

אחרי שהשתחרר מצה"ל הוא ממש לא הוטרד מהשאלה מה יעשה כשיגדל, ונהנה להעביר את זמנו במועדוני תל אביב ובאינספור עבודות מזדמנות, כולל בניית פסי רכבת. אחת מהעבודות האלה סללה את הדרך לקריירה הנוכחית שלו.

"כשהייתי בן 27 עבדתי כשליח במעבדת הצילום 'שבח בן יהודה", הוא משחזר. "אחרי תקופה מסוימת לימדו אותי גם פיתוח והתחברתי עם הרבה צלמים, ביניהם רן גולני. בזכותו התחלתי לאהוב צילום. הייתי מסתלבט אצלו בסטודיו והוא הציע לי להיות אסיסטנט שלו. אמרתי: 'בוא נראה מה זה מצלמה בכלל'. גולני הוא צלם מצוין ומבין אור ברמות על, ועד היום אני יכול לפנות אליו בשאלות.

"מרגע שנכנסתי לצילום הבנתי שמעניין אותי לצלם רק פורטרטים וצילומי אופנה. אני לא הבנאדם שהולך עם מצלמה בכיס כהכנה לשליפה מיידית ואני לא סובל צילומי נוף וכאלה. אז היינו מצלמים, למשל, כוסות וטלפונים, ורן היה נותן לי שיעורי בית - לצלם את החפצים עם בנאדם ולבנות אור יפה. הקטע הוא שאם אתה אסיסטנט הרבה זמן אתה מתחיל להיות מושפע מהצלם יותר מדי, אם אתה רוצה או לא, ואני לא רציתי.

"בהמשך נהיינו שותפים לסטודיו עד שלשנינו היתה הרבה עבודה ולא הספיק לנו המקום, אז לפני שנה בערך נפרדנו. המקום הראשון שנתן לי צ'אנס כצלם עצמאי היה המגזין '42 מעלות'. זה פתח לי אחלה דלתות והעניינים התחילו להתגלגל".

- מה זה צילום טוב בעיניך?

"צילום שיש בו כוח. אני אוהב עיניים חזקות, וחשובה לי הבעה חזקה של דוגמנית".

- יש מצב למתח מיני על הסט?

"שאלה קשה. אני לגמרי חולה על המין הנשי, ואין ספק שיש לפעמים מתח מיני בין מצולם למצולמת. יש בזה משהו כיפי".

- אי אפשר לטעות ולחשוב שאישה צילמה את הצילומים שלך.

"לא נראה לי. רואים שגבר צילם את זה. זה לא שיש 'צילום נשי', אבל ברור שבין אישה לאישה יש מבט שונה. לנו יש סוג של חייתיות".

- את מי היית רוצה לצלם?

"את קייט מוס. אין כמוה. זה נשמע הכי קלישאה, אבל אין מה לעשות. היא הדוגמנית מספר אחת ויש לה ורסטיליות מטורפת".

- אתה יודע מראש איך צילום ייראה?
"בצילומים מסחריים כן, ובצילומים מערכתיים לא. אני נותן לדוגמנית לזרום לאן שהיא רוצה, כי אני לא אוהב להנחות ומעדיף שהדברים ייצאו ממנה. אבל אם לא הולך איתה זה באשמת שנינו. החלק הקשה הוא שכולם יראו אותה תמונה, הסטייליסט, הלקוח והצוות. כי לכל אחד יש הפנטזיה שלו, ולכן הדינמיקה בין אנשי הצוות חשובה".

- יש אנשי מקצוע שאהובים עליך במיוחד?

"הייתה מאפרת שמאוד אהבתי. קראו לה דנה גליק, והיא נהרגה במהלך הפקה שצילמנו בחרמון. היא לא הייתה סתם מאפרת אלא גם חברה. יש לי בנאדם אהוב, עומר אסף יבדל"א, שהוא מעצב שיער ומאפר. יש גם אחלה סטייליסטים כמו סיימון אלמלם, שרית מן, ראובן כהן וגולדי, שהיא גם מעצבת אופנה. הבעיה היא שאין פה הרבה בגדים, אבל אי אפשר להאשים בזה את הסטייליסטים. הלוואי שהיו גם יותר דוגמניות. אתה מצלם כל אחת כמה פעמים, וזה מגביל".

- לאיזה צלמים ישראלים בא לך לפרגן?

"לרון קדמי, פשוט כי הוא רון קדמי. ליניב אדרי, שיש לו סגנון משלו, ליריב פיין, שהוא גם חבר שלי, ולאייל נבו, שהוא צלם ביוטי מצוין".

- איזה צלמים חו"ליים השפיעו עליך?

"מייפלת'רופ, יש אצלו אסתטיקה מטורפת בין אם הוא יצלם בקבוק או פורטרט. וגם אדוארד וסטון, פיטר לינדברג וארוין פן".

- מה הטרנד הכי מאוס כרגע בצילום?

"הפאקינג פאות, וגם אני חוטא בזה. עוד טרנד מעצבן זה הצילום במצלמת פוקט, שלאחרונה הרבה צלמים משתמשים בה. יניב אדרי עושה את זה טוב, אבל יש המון אנשים שנדחפים לנישה הזאת. אני לא אומר לא להשתמש בפוקט, אם תביא אותה בסגנון אחר אז בסדר. אבל אם אתה מצלם כמו יניב אדרי, אז בשביל מה? אף אחד פה לא עשה את זה יותר טוב ממנו".

- מה ההשראה שלך?

"מוסיקה טובה, כמו למשל "רולינג סטונס" "דפש מוד", "פיקסיז" ובק. זה המקום שבו יש לך שקט לחשוב.

- לא מפריע לך שלא למדת במסגרת פורמלית?
"לא. באים אליי אסיסטנטים אחרי לימודים ובית הספר אולי מלמד אותם טוב תולדות האומנות, אבל לא מכין אותם לעבודה מסחרית. כשהם אסיסטנטים הם לומדים הרבה יותר. יש בבתי הספר משהו מקבע, שמחריף עוד יותר בעידן של הצילום הדיגיטלי.

"הייתי רוצה ללמוד יותר ולפתח את הראייה, אבל לא בצורה פורמלית, אז אני לוקח ספרים ולומד לבד. בא לי גם ללמוד קולנוע. לאו דווקא צילום קולנוע, כי לא בא לי לקבל הוראות צילום מבמאי. אני מעדיף להיות הבמאי או ללמוד תאורה. מה שכן, אני משתעמם מהר. בגלל זה טוב לי בצילום, כי זה מקצוע דינאמי".