הטובים לטי

קולקציית הטי שירטים המצומצמת, שעיצבה יעל טרגן לרדיקל קום איל פו, הזכירה לי את הימים הטובים של הקוסטומייזינג מלפני שהתחלף המילניום. נזכרתי בחולצת מופת שעיצבה נאית רוזנפלדר, שהיתה עשויה כולה מלוגואים.

מאז הרבה אנשים חשבו שלגזור חולצה הופך אותם למעצבי אופנה, והנה מגיעה טרגן ומזכירה לנו שלפרק חולצות ולחבר שוב זו אמנות, השאלה היא מי עושה את זה ולמה.

טרגן, המחזיקה בתארים ראשונים בפילוסופיה וקולנוע ובאופנה, עובדת, מאז סיום לימודיה בשנקר, בקום איל פו כמנהלת קריאייטיב ועושה דברים מגוונים בתחום עיצוב האופנה הקונספטואלי. היא לקחה חלק חשוב בהקמת החנות רדיקל שב"בית בנמל" וכבר עם פתיחת החנות היא עיצבה ליין טי שירטים, שנקרא "T SPOT", שנמכר רק בחנות הזו של הרשת ונשא כיתובים של מודעות חברתית-אופנתית, בהמשך היא עיצבה קולקציה חד פעמית שעסקה במושגים: עבודה, ניקיון ולכלוך.


כעת היא משחררת לחנות ליין חדש של טי שירטים בעיצובה, במהדורה מאוד מצומצמת, שנקרא "הטובים לטי".
"קודם כל זה משחק" היא מתארת את תהליך העבודה, "פעילות שאת לא יודעת איך היא תסתיים ואין לה מטרה, המטרה שלה היא עצם המשחק".

חוקי המשחק שטרגן קבעה, כדי ליצור חולצות שיימכרו במחיר זול יחסית, הם שכל חולצה תהיה עשויה מחיבור בין שתי חולצות קיימות. היא אספה בקפדנות טי שירטים שמעוררים רגש או נוסטלגיה, או שיש בהם משהו שמייצג את ישראל או את תרבות הצריכה, ואז ערבבה ביניהן.

החיבורים האלה יצרו אמירות חדשות. אריק ובנץ יחד עם סמל צה"ל, למשל, זה הומור שעלול להרגיז כמה אנשים. אבל בקום איל פו אף פעם לא פחדו מלהרגיז כל עוד זה יעורר מחשבה.

החולצה החביבה ביותר על טרגן עצמה, מתוך האוסף של כעשרים טי שירטים, שכל אחת היא יחידה מסוגה, היא זו המחברת בין הכיתוב “DON’T WORRY" של פפסי ובין הסמל של משטרת ישראל. החולצות, אגב, הן בטווח המידות XS-XXL.

טרגן נהנתה מהמשחק שלה "כשמעצב עובר חוויה ונהנה בעצמו זה מורגש. אני מאמינה שעיצוב טוב צריך להציף שאלות, לבחון את הגבולות וזה דברים שהם בהגדרה של משחק. לקחת משהו ולשבש אותו כדי ליצור משהו משודרג. יש כמה חולצות שנראות נורמליות בהתחלה ובמבט שני מתברר שהן לא כמו שהן ניראות ממבט ראשון והרגע הזה הוא מספיק".

לדעתה "טי שירט זה ה-בגד הישראלי, אנשים לא מסתובבים פה עם חליפות ואין כבוד לתרבות של עשייה של בגדים. טי שירט זה הפלאפל של הלבוש".

האמנות של חיבור מחדש של מוצרים קיימים ויצירת אמירה חדשה היא המהות של הפופ ארט. רק שמאז היווסדו של הזרם הזה אנחנו כבר שקועים עמוק בתוך בוץ הקפיטליזם הדורסני ותרבות פוסט מודרנית, עד שצירוף המילים "תרבות הצריכה" כבר שחוק וכמעט ריק מתוכן. במצב כזה דווקא הפעולה הפשוטה של זיווגי הטי שירטים, המתובלת בהומור, של טרגן נשמעת יותר חזק.

"זה כמו ההבדל בין למרוד ללחתור. כשאתה מורד אתה משייך את עצמך לתרבות שוליים ומכריז על עצמך כמורד בריש גלי. וכשאתה חותר אתה נמצא בתוך המיינסטרים, בתוך המערכת, ובכלים שלה אתה בוחן אותה מחדש, מחלחל לתוך הדברים ומשנה אותם".

במחיר של 240 ש"ח אפשר להצטייד בפריט אספנים מתוך סדרה קטנה במיוחד, "קודם כל, אתה קונה לעצמך חולצה שאתה אוהב, והסו קולד מחאה מתקמטת לסלוגן שמישהו אחר ניסח". לפעמים טי שירט היא רק טי שירט וברווז הוא רק ברווז. לא במקרה הזה - כאן הברווז הוא הרמטכ"ל.