סונוור מהפלאש

לאלון שפרנסקי יש תואר ראשון בתקשורת עם התמחות בפרסום והוא לא עוסק בתחום כי לקראת סוף הלימודים, כשהוא עצר ושאל את עצמו מה הוא בכלל עושה ואם תקשורת זה באמת זה. התשובה היתה: לא. בתגובה שפרנסקי חזר באותו רגע לתחושה הנכונה שהיתה לו בגיל 8 כשקיבל את המצלמה הראשונה שלו - מתנה מדוד שהיה נוסע הרבה בעולם ומצלם. אחר כך הוא חזר לגיל 14 אז בנה לעצמו חדר חושך והודה בפני עצמו ש"מהרגע שקיבלתי את המצלמה הראשונה שלי, ידעתי שאני אוהב את זה, ושצילום זה חלק ממני".

שפרנסקי החליט אם ככה לוותר על השאיפות של הסובבים אותו ולנסות לעשות את מה שהוא אוהב באמת. "כל תקופת הצבא והלימודים לא נגעתי במצלמה. בדיעבד, אני מרגיש שזה היה חסר לי, פשוט ניסיתי ללכת בדרך המקובלת, כמו שמצפים ממך שתהיה רופא או עורך-דין. באיזשהו שלב החלטתי שאני חייב לפחות לנסות לעשות את מה שאני אוהב ופועם בי. החלטתי ללכת על זה וחשבתי שגם אם זה לא יצליח לפחות אני אדע שניסיתי".

שבוע אחרי ההחלטה הזאת הוא כבר עבד כאסיסטנט של צלם האופנה עידו לביא. היום, בן 31, אחרי פעילות של כשנה וחצי כצלם אופנה, ניראה ששמו מסתובב במקומות הנכונים ומטפח שיק נכון. שפרנסקי הוא צילם עד כה למעצבים גרשון ברם, עידו רקנאטי, שי טובול ולילך קריסטל, לחברות האופנה דה פוטה מדרה וGO UNDER, קמפיין עולמי לאנרג'ייזר ועוד. לפני שבועיים למשל, סיים לצלם קמפיין בינלאומי לחברת היהלומים "דלומי" ומעיד שהיה לו חלק פעיל בהתוויית הקונספט של הקמפיין.

בפגישה איתו מגלים בחור רגיש ואמפטי ששונא בעיות אגו של אנשים ואחרי שעות העבודה בעיקר אוהב להיות בבית, מכונס, לראות סרטים ולשחק בפלייסטיישן.

לבלות הוא כמעט לא יוצא. ברים ומועדונים זה לא מעניין, יותר מספק לשבת בבית עם מי שמכהנת כבת הזוג שלו, בשלוש השנים האחרונות. "להיות צלם אופנה זה מאוד מספק בהרבה מישורים. אני כל היום מתקשר עם אנשים שיש להם רצונות ובעיות שצריך להתייחס אליהם, כדי שזה לא יחדור לתצלומים, אני מבטא את עצמי בהרבה מובנים וזה מעייף. כשאני חוזר הביתה אחרי יום כזה, אני רוצה להיות לבד, בשקט".

- אתה עובד כל יום או שאתה מגביל את כמות העבודה שאתה לוקח?

"לפני חודשיים הגעתי ל- OVER LOAD, לקחתי חודש הפסקה. פשוט הטלפון לא הפסיק לצלצל, יחצנים, סוכנויות דוגמנות ומי לא. הייתי חייב להתחבר לעצמי שוב, לא יצאתי שבועיים מהבית. אחד הדברים שהלטתי אז זה למנן את כמות העבודה, והיום אני משתדל לעבוד יום כן יום לא".

- איך תגדיר את סגנון הצילום שלך?

"קשה לי לתת הגדרה מדויקת, זה משתנה בהתאם לרצונות הלקוח, לדוגמנית שאותה אני מצלם. אבל אפשר להגיד שבצד הטכני אני מאוד אוהב משחקי תאורה. אם נותנים לי להשתולל עם הצבות סטים של תאורה, זה הכי כיף לי. באינטראקציה עם הדוגמניות, אני מנסה לתפוס בכל אחת את הקטע המיוחד שלה, אם זה עיניים, רגליים, אישיות וכיו' ואת זה להדגיש. זה לא תמיד מצליח, זה סוג של אינטימיות שמתרחשת לאט ותך כדי צילום, אבל אם זה קורה, אני מאושר, אני מרגיש הרבה סיפוק".

- עם איזה דוגמניות אתה אוהב לעבוד?

"יאנה גור, אלכסנדרה, ג'ני צ'רווני, ועם גל גדות בגלל האישיות שלה, יש בה משהו שישר תפס אותי. הבוק שלה יפהפה אבל רק כשפוגשים אותה מגלים עד כמה האישיות שלה כובשת".

- מגזינים שאתה אוהב?

"נומרו, ווג איטליה, סיטיזן ק', אנדר מגזין. אני בעיקר מחפש בהם משחקי תאורה מעניינים או פוזינג, לפעמים קורה גם שאני מתלהב מהסטיילינג".

לאיזה טרנד בצילום אופנה אתה נמשך?

"אני נמשך לצלמים לא טרנדיים דווקא. אני מעריך אסתטיקה, פריימים אינטימיים, צילומים שעובר מהם משהו אמיתי, שרואים שהיה בהם סוג של תהליך שהתרחש בזמן הצילום והגיע למיצוי בתוצאה הסופית".

- פנטזיות מקצועיות שעוד לא הגשמת?

"הכל. יש לי עוד כל-כך הרבה בראש שלא הספקתי להוציא: סוגי תאורות, מצלמות שעוד לא נגעתי בהם, מלא סטים שיושבים לי בראש שהייתי רוצה לבצע אותם".

- פנטזיה מקצועית שהגשמת?

"עוד אין כזאת".

-