וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הכי כוסית בישראל

לירוי שופן

22.3.2010 / 13:55

מגזין האופנה הבינאלומי W מייחד בגיליון מרץ כתבה מתלהבת בת 6 עמודים המוקדשת דווקא לעיר תל אביב, ולא בטוח שזה בגלל שאתם כל כך אופנתיים

"תל אביב היא לא יפה במיוחד או נקייה במיוחד; בקושי בת 100... (אבל) מה שכן, יש לה מיקום מרכזי על הים התיכון, אוכלוסיה צעירה ויצירתית ומבחר מפתיע של מסעדות ברמה עולמית, גלריות ומועדונים. יחד עם מזג האוויר החם כל השנה, כל זה מפיח בה חיו?ת מורכבת ומפויחת שקשה למצוא בכל מקום אחר". כמעט ואי אפשר להתווכח עם התמונה הקולעת למדי, שכתב מגזין האופנה W כריסטופר באגלי, בחר לצייר בפתיחה לכתבת-ענק, המשתרעת על פני שישה עמודים בגיליון מרץ, שכל כולה ניסיון לפצח את הקסם התל אביבי ולצייר את העיר כיעד תיירות אקזוטי, שנמצא שנייה לפני הגילוי הגדול.

צריך לשים את הדברים על השולחן. הבחירה של מגזין אופנה בסגנון של W בתל אביב היא לא מובנת מאליה. – המגזין בעל הכיוון האליטיסטי, עוסק באופן כמעט טוטאלי באופנה גבוהה ונגזרות התרבות שלה, ועם כל הגחמות לראות בתל אביב יעד בינלאומי שוקק, קשה לומר שהכתבה הוקדשה לה בזכות סצינת אופנה לוהטת או תושבים בעלי סגנון יוצא דופן. נדמה שהדבר שקוסם יותר מכל, לכותב, למגזין עצמו ולקוראים הפוטנציאליים, הוא מרחב הקיצוניות שבו העיר מתנהלת, ועל היכולת שלה לשמור על חילוניות, ואולי מידה הולכת וגדלה של שפיות נראית לעין, תחת ערב רב של זהויות ומצבים. וכמו שההפניה על הכריכה מציינת בשצף מעורר ציפייה: "תל אביב. העיר המזרח-תיכונית שהכל הולך בה".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
תל אביב - העיר שבה הכל הולך. שער גיליון מרץ של מגזין W/מערכת וואלה!, צילום מסך

כדי לנסות להמחיש את המרקם הבלתי פוסק של תל אביב, באגלי מפרק את העיר כדי לברר את המרכיבים שלה. כצפוי, הירייה הראשונה היא הדבר שאנו דווקא מעדיפים להדחיק - העובדה שאנו חיים באזור מלחמה מוזכרת כבר בפתיחה - אבל הכותב שומר לנו חסד בכך שהוא מציין שהעיר בטוחה למדי בימים אלו. הוא ממשיך לפרוט את המראות שעולים בקנה אחד עם הנורמלי: דרך 'הסגנון הבינלאומי' השולט בארכיטקטורה של העיר; שיחות עם אמנים ובעלי גלריות, בעלי דעות שמאלניות מתבקשות; סיבוב במסעדות העיר, כולל ציון מחמיא במיוחד ל'צפון אברקסס'; או ביקור ברצף המועדונים התזזיתי שלה, כשבאגלי מוקסם מסאמי זיבק, אותו פגש לצד גל אוחובסקי במועדון ה'זיזי', הלבוש בשמלת קוקטייל עשוייה קטיפה. בין האירועים והמקומות, הכתב מתאר את הקוקטייל הצבעוני ביותר שאפשר לרקוח מחומרי העיר הלבנה, ביזאר מענג שאי אפשר שלא להתאהב בו.

הכל בוודאי הולך בעיר שעל הים התיכון, אבל בין תיאור של סצינת האמנות, לשיחה עם איתי וולדמן (עורך טיים אאוט), או פירוט האנשים שאוכלים במסעדת השרקוטרי הכה-אינית והכה-לא כשרה (עברי לידר וציפי ליבני), הרצון להגדיר את הקסם האקלקטי, האוריינטלי של העיר, מעורר מפסקה לפסקה אי נוחות. תל אביב, בין המשפטים, מצטיירת – ובעיקר מתוך דבריהם של האנשים שמתראיינים בכתבה- כערמת הצהרות אסקפיסטיות.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
ויש ציון מחמיא במיוחד ל'צפון אברקסס'. מתוך המגזין/מערכת וואלה!, צילום מסך

האם יכול להיות שזה הדבר שמסמל את העיר יותר מכל עבור האנשים שגרים בה? אולי. ואולי זו הייתה הבחירה של הכותב, כמישהו בעל עיניים זרות, להבליט על רקע העיר 'עצמה' את רצף הקלישאות שכולנו משננים ללא הרף, קלישאות שהביאו רבים לכאן מלכתחילה וצפות בכל רגע נתון במרחב- בין אם אשת אמנות המציינת "שהחיים בתל אביב נראים כל כך קלים, אבל אתה תמיד מודע למה שמתרחש כמה מיילים מכאן"; האמירה "כולנו יכולים להתפוצץ מחר, זו החשיבה הכללית, אז צריך לחגוג היטב"; או אפילו דברי ביקורת שנשמעים על הממשל הישראלי ועל העיר, כמו אלו של איתי מאוטנר, שתוהה האם "העיר כבר שבעה מידי מעצמה".

חיי הלילה של תל אביב, הארכיטקטורה, האוכל המצוין הם דבר אחד. האמירות של האנשים בה, הן דבר אחר; שניהם מגיעים לאותה מסקנה רק מכיוונים שונים לגמרי. בעוד ש'העיר הפיזית' משרטטת פרופיל של יעד אטרקטיבי עבור האדם מן החוץ, דווקא עבור האדם שבפנים, תל אביב היא קודם כל עיר מקלט. והכתבה הזו, בין צילומים נאים לאופנה יוקרתית, לא מפסיקה להדגיש את העובדה הפשוטה הזו.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully