בשקט, בשקט מסתמן שינוי מסויים בגישתן של המעצבות התל אביביות אל קהל הלקוחות שלהן. יותר ויותר מעצבות, שחוו הצלחה יחסית לפני כשש-שבע שנים בזכות סגנון אורבני, מחפשות התחלה מחודשת והתנתקות מסויימת ממורשת וסגנון שאימצו לעצמן.
שרה בראון, לדוגמה, הודיעה לאחרונה כי נמאס לה להיות אפורה וקשובה מידי ללקוחותיה, ושקולקציית הקיץ שלה עומדת להיות בעלת גוון נשי וצבעוני. דבר דומה התרחש בעונת החורף של רוני בר, אחת מחלוצות האופנה התל אביבית הצעירה והמינימליסטית, שהזניקה את הקולקציה שלה בזכות הדפסים מנוחשים ומגע של זוהר.
אליהן מצטרפת בימים אלה גם המעצבת ג'רי שי, שהחלה את דרכה דווקא כארכיטקטית ונודעה כמקדמת פלטה של צבעים קרירים. היא החליטה לסגור את חנותה? הקיימת מאז 2005 ברחוב אבן גבירול בתל אביב ולעבור מלאת כוונות חדשות לרחוב דיזנגוף, עתיר הבוטיקים. כמיטב הקלישאות, המעבר הוא לא רק תזוזה גיאוגרפית והוא גם אמור לסמל שינוי קל בסגנון העיצוב ואולי גם בגישה.
עוד בוואלה!
שי אינה מתחייבת אמנם לשינוי קיצוניות ומעדיפה פעמים רבות למחזר פריטים שהוכיחו את עצמם בעבר, אבל קולקציית הקיץ, שדגמים ראשונים מתוכה כבר נמכרים ברשת 'רזילי' (ותימכר בבוטיק שלה לאחר המעבר), ממשיכה את תהליך ההתרככות שחל אצלה בשנה החולפת. המכנסיים הנצחיים שהיא תופרת בגזרות צרות ושאר עליוניות מעוטות בדיטיילים וחמורות סבר, מפנים אט אט את מקומם לטובת מינון גדול יותר של שמלות ואופק ורדרד-מאופר, שאפשר לדמיין דרכו לא נערה עירונית, אלא אישה מוקפת משרד.
"מכיר את הצבע קוראל? היית מאמין שאני מכניסה אותו לקולקציה? אפילו פודרה, אבל ממש בגדול", שי מצביעה על חולצה נטולת שרוולים בצבע כתמתם שחזיתה שרשרת טיפות גזורות, מוטיב ששימש אותה בעבר רק על פריטים כהים פי כמה. ביחס לגרדרובה של שי, הכנסתו של הדפס מלבלב, פשוט ככל שיהיה, הוא אירוע משמעותי. "מיוצ'ה פראדה אמרה משהו מאוד נכון ' אנחנו כבר כמה עונות מסכנות. ופתאום מגיעה אופנה ראוותנית'. הבגדים שלי הם לא ראוותניים, אבל מה שתופס את העין זה המון פרינטים. המתפרה שלי הייתה בהלם".
את פוזלת לטון נשי יותר?
"זה מאוד נשי. זה קרה לי בקיץ שעבר. היו לי יותר מכנסיים
משמלות ופתאום שמתי לב שאני מעדיפה שמלות. זה הכי מתבקש שמלות. 100% לחות ונשים רוצות שמלות. זה הכי נשי, הכי סקסי, הכי נכון. אני מתחילה את קולקציית הקיץ עם שמלות. המכנסיים עוד לא אפילו בייצור. אולי זה הגיל. יכול להיות שבתת מודע זה שהפכתי לאימא ריכך אותי. אני לא יודעת להסביר, אבל משהו קורה. יכול להיות שאני משתנה, נפשית... קל לי לעשות היום שמלות מאשר מכנסיים. אני גם משתמשת ביותר אריגים, כי בא לי מראה לבוש".
המעבר הצפוי של שי לדיזנגוף, שאמור להתרחש בזמן הקרוב, הוא חלק ממשחק כיסאות קטן. היא תיכנס אל מה שהיה עד היום הבוטיק של טום סלמה, שמצידו יפתח בחודשים הקרובים חנות ענק (כ-150 מ"ר, לפי גרסתו) במתחם שוק הפשפשים של יפו. סלמה נוטש את דיזנגוף דווקא בשל תחושת מיאוס מהנעשה ברחוב ההמוני, אך שי לעומתו, דווקא מזהה את היתרונות שבמיקום מרכזי. "אני באבן גבירול כבר כמעט שש שנים", מספרת שי (39), שעד היום תמכה נחרצות במיקום השוליים שלה, "אבל מאז שעשו את השיפוץ ברחוב, נעלמו מקומות החנייה והצטמצמו מקומות האופנה. הלקוחות שלי אולי באות, אבל נעשתה פה דממת אלחוט. זה פשוט מבאס. גם ככה החורף הוא עונה בעייתית. ב'רזילי' אני מוכרת פיצוץ, ופה לא. זה לא הגיוני."
"כל הזמן הייתי אנטי לדיזנגוף... פה באיזור הפך ללא מעניין. אבל אני צריכה גם לחשוב, לא מסחרית, אבל כלכלית. אני רוצה לגדול והרעיון על מעבר הגיע הרבה לפני ההצעה של טום. בדקתי גם את אושיסקין ברמת השרון, אבל הבנתי שזה נחמד כחנות שנייה ולא כחנות יחידה. חיפשתי המון זמן, ואז טום הציע לי את הלוקיישן שלו."
"המעבר נותן לי דרייב מטורף. אני מבינה שעם המעבר אני אצטרך לחשוב על כיוון נוסף. אנשים מבקשים בגדי ערב, שאצלי הם מאוד קלים. אני לא אוותר על הקזו'אל, כי זה לא אני. לא תראה אותי בחיים עם שמלות ערב ארוכות כאלו. אולי אצטרך להתיישר, עם תוספות של בגדי ערב, אבל לא בא לי להרגיש שאני מתאימה את עצמי".
"זה מרגש אותי, כי כל שינוי הוא מפרה. פעם שנאתי את הרחוב, היום נעשה לי נעים יותר. התחרות היא גם דבר בונה. מי שאוהבת את הבגדים שלי, אם היא באה עד אבן גבירול, אז דיזנגוף על אחת כמה וכמה. אני גם די בטוחה במקום שלי."
