האוברזונים

דבר אחד ברור מסתמן מתוך תצוגת האופנה של גדעון אוברזון לקיץ 2011, שהוצגה יחד עם הקולקציה של בתו קארן בערב יום חמישי בחצר הנושקת לים של מרכז פרס לשלום ביפו – הקוטורייה הגדול של שנות ה-70 וה-80 נפל לתוך מלכודת פרובנציאלית. לא בהכרח באשמתו. האירוע כולו נערך בשיתוף וראיטי ישראל, עניין שגרר קדימון לתצוגה בצורת סרט קצר על פועלו המבורך של הארגון, ולאחריו הופעה של צמד זמרות אופרה מהאופרה הישראלית (שוב, תוצאה של שיתוף פעולה כזה או אחר בין הגורמים). עם ים הכוונות הטובות, תצוגת האופנה שימשה למעשה כבידור בלובי בית מלון, באופן כה הולם לתרבות שלא רואה באופנה דבר בעל ערך, ולא כאמצעי לחשיפת הקולקציה העונתית. ספק, אם כל זה הועיל למעטה האלגנטיות שאוברזון היה מעוניין להתעטף בו.

התצוגה עצמה, כאמור, חולקה באופן ברור לשני חלקים, כאשר החלק הראשון כלל את דגמי הקיץ של קארן אוברזון, תחת המותג KO, והשני נשמר כלאחר כבוד לאב המייסד. הדבר אולי היה נכון מבחינה כלכלית, אולי אף הגיוני (אחרי הכל, שני הקווים גם נמכרים זה לצד זה בתל אביב), אולם הוא סלל את הדרך הבלתי נמנעת להשוואה. וכמו כל השוואה, מישהו נותר עם ידו על התחתונה, ובמקרה הזה, שגם כך היה חסר הברקות לכל אורכו, התשובה הייתה בולטת היטב.

בעוד שהעיצובים עצמם היו תפורים היטב, דוק של מבע אטום, שמקורו באופנה שאינה משוכללת מספיק לתצוגת מסלול, ליווה את הקולקציה של קארן אוברזון, שנעה בין ים, מדבר ומשרד. בין הרצון לספק אופנה נוחה ושימושית ככל האפשר, כפי שהעידו השמלות ישרות הגזרה והסנדלים השטוחים שליוו אותן, לכוונה לגעת בעדינות במגמות עכשוויות, רק על מנת להוכיח רלוונטיות, אבדה לחלוטין הדרך בין הרים של פשטנות.

ראשית, אותן שמלות מדוברות שאכלסו חלק גדול מהתצוגה, סרבו לקבל על עצמן צורה מקורית. לא עזר הפרופיל הא-סימטרי של חלקן, בו צידן האחורי היה ארוך מזה הקדמי, רמזים לג'לביה או תמהיל צבעים שנע בין סגולים שטופים להדפס שתי וערב זערורי המדמה מרחוק יוטה – רובן היו כה בסיסיות בגזרתן, כה לא משוכללות, שספק מה שינה אותן מתוצר רשתות. כך גם במקרה של טוניקה שחורה, המכוסה בהדפסים גיאומטריים, ששני צדדיה שסועים ושאר עיצובים נוספים, שניסו להיות נועזים מהתמהיל הביטניקי הראשוני והשחוק. מראה שהורכב מחצאית עיפרון עשויה בד אפור משובץ וחמור סבר, יחד עם גופיה רפויה שכוסתה בפאייטים, או צמד שמלות ערב שצווארונן העגול עוצב כעדי מקושט, היו חסרי השראה עד שנשללה מהם האופציה להתנות אהבים.

הבודדות שאכן הותירו רושם אחר, בסופו של דבר, היו שמלה לבנה שעוטרה בהדפס תותים חצוף, שסביר להניח התכתבה עם מגמת הדפסי הפירות הרווח, או שמלת ערב שחורה, שרבידת בד שנאספה מגבה יצרה למעין קולר ששוליו פרומים ושסועים. שתי אלו סימנו שני קצוות מנוגדים, האחד צעיר וקל דעת השני אלגנטי ונוכח, שהדגישו אף יותר עד כמה יתר התמהיל בקולקציה לא התקרבה מספיק לאף אחד מהם.

חצאית קצרצרה ותפוחה, מרצדת ככובע סומבררו צבעוני, ומעליה מקטורן שחור ורקום בצבע ששולב בו שסע שקף, פתחו את חלק התצוגה של אוברזון. כאן, הנחת היסוד הייתה כאילו והפוכה לחלוטין. לא בגדים שאפשר ללבוש בקלות ובכל הזדמנות, אלא כצפוי מאחד המעצבים הוותיקים בארץ, הפעיל משנות ה-60 ושזכה להשכלתו בתחום בפריז, קיץ 2011 הורכב מבגדים עתירי נוכחות, המצריכים הלך רוח מסוים מאוד וכל הנראה גם אירוע מתאים.

רוח לטינית רוקעת ורועשת הייתה חלק ארי מהשראות העונה של אוברזון האב, והיא יצרה תנועה אנרגטית, צבע בוהק במרקמי פסים ושילובים של פרחים במקומות אסטרטגיים. וריאציות נוספות על אותה חצאית למבדה עלו למסלול, אולם לפתע כבר ניכר דמיון מסוים לקולקציית הקיץ של פראדה, לפחות בקו המתאר הכללי, שגזר חלק עליון מעט נוקשה וחלק תחתון מתפזר. עם הופעתן של שלוש מערכות לבוש לבנות, מחוררות בתחרת כותנה פרחונית, שחצאיתן צרה והדוקה, כבר עלו בזיכרון רגעים נבחרים גם מהקולקציה של דולצ'ה וגבאנה. האם היה זה רגע של אסוציאציה מקרית או שהמעצב החליט לשמור על ערנות על ידי הקשבה גורפת למתרחש בעולם האופנה? לחצאיות פליסה ארוכות, קלות ומתבדרות ברוח הים, שהפכו פופולריות מאוד מאז ניסחה אותן האנה מקגיבון לקלואה, הפתרונים.

לא כל הקולקציה, שניכרה באור השמש כעשויה בשלמות אך מעוצבת ללא תנופה אמיתית, נועדה לענות על טרנד. קבוצה של פריטים מחוייטים עשויים משי פראי קרצו בגסות אל קהל בוגר ושמרני. הכוונה להפוך אותם צעירים יותר על ידי שימוש במעין בלוקי צבע, כפי שהדגימה שמלת קוקטייל בצבע פוקסיה בוהק ומעליה ז'קט מתחכם בצהוב בננה מבריק, נתקלה בנוקשות העצומה של החומר. עניין שהודגש אף יותר בעליונית בהירה בשרוולים תפוחים וחתוכים כחצי פרי הדר, שהזדקרו באוויר כשריון.

קיץ 2011 אינו מסתמן כשעת השיא. אוברזון, ששמורים לו רגעי פרובוקציה מסעירים בהיסטוריית האופנה המקומית (כמו למשל אותו בגד ים 'מרחף' ועתיר גדילי בד שחשף אגן דוגמנית חשוף לחלוטין), כאילו וויתר לחלוטין על המרד או לפחות על רצון להמשיך ולשנות את נקודת ההתייחסות לאופנה בישראל. אוסף שמלות שיפון קלות וארוכות, חלקן בצבעים בוהקים חלקן בהדפס אקזוטי, סגר את הקולקציה. חדי העין יכלו להבחין במעין נזרים יווניים זהובים שקישטו חלק מהן, או קשרים קטנטנים באמרתן שיצרו בהן מרקם מרצד. אלו תהפוכנה ללהיט קוקטיילים קל ללגימה, ובצדק. אך כשמוסיפים גם אותן לתמהיל הכללי, מבינים עד כמה דבר הלך לאיבוד.

טווח מחירים:

קארן אוברזון: מכנסיים: 1520 - 950; שמלות: 980-1,650; חולצות: 750 - 950
גדעון אוברזון: החל מ-3,000 שקלים ולפי הזמנה

להשיג: סטודיו אוברזון, גורדון 36 תל אביב