ההודעה בנוגע לסגירת המותג רוס אובטה שיצאה לפני כעשרה ימים, היתה קשה ומצערת ובעיקר מאוד מפתיעה. רק לפני פחות מחצי שנה נפתח למותג סניף חדש בקניון רמת אביב היוקרתי. ההלם הזה, הוביל לתגובה מיידית ורגשית שהייתה כנה ומוצדקת. אך בעוד כולם בוכים על מצב התעשייה המקומית, נשכחו כמה עובדות, שככל הנראה היו קשורות גם כן לסגירתו של המותג המוערך.
אפשר להתחיל במקום הקל ביותר, ולהפנות זרקור לשתי העונות האחרונות בהן, האחיות צוקר לא עמדו בהבטחה שהן נשאו עמן. הן אמנם נצמדו לאני המאמין שלהן בכל רגע: הקפדה על תפירה באיכות גבוהה ושימוש בבדים איכותיים. במובן הזה הן היו יוצאות דופן בתעשייה המקומית, ויש לברך אותן על כך, אך מהר מאוד אותו ניצוץ עיצובי שבזכותו זכו לתהודה בהתחלה בעולם ולאחר מכן בארץ הלך והתפוגג.
אמת, שתי עונות חלשות אינן סיבה מספיק טובה לסגירתו של מותג בסדר הגודל של רוס אובטה. אך שתי עונות כאלה, לצד פעילות עסקית נרחבת שכללה בין היתר פתיחת שלושה סניפים תוך שש שנים הן כבר סיבה מוצדקת יותר.
האחיות הדס ועינב צוקר טענו שבמציאות הכלכלית הנוכחית למותג כמו שלהן קשה עד בלתי אפשרי לשרוד. זה נכון, והשנים האחרונות מייצרות דילול - טבעי או לא של תעשיית האופנה המקומית והעולמית. עם זאת, קשה שלא לראות מול העיניים את אותו רגע בשנת 2005 שבו האחיות צוקר פתחו את רוס אובטה בשיתוף עם קבוצת קונספט שיווק. הנישואין הללו חייבו פנייה חדה בהתנהלותן העסקית, האישית והעיצובית. קבוצת קונספט שיווק בכל זאת רצתה להרוויח דבר מה מהשותפות הזו, והתנהלותו של מעצב מקומי גם אם מצליח ספק אם הייתה מספיקה להן. בשנת 2009 היה למותג האנונימי יחסית לרמה המקומית כבר שתי חנויות. אחת בדיזנגוף ואחת ברחוב אוסישקין שברמת השרון. זה לא הריח טוב, אבל עוד הייתה תקווה. מה שביסס אותה היה בעיקר הקולקציה הראשונה שהאחיות צוקר הציגו בחנותן החדשה ברחוב דיזנגוף.
היום, לאחר ההודעה הרשמית על הסגירה, אי אפשר שלא לשאול האם זה באמת היה הכרחי? האם לא היה נכון יותר לפתח את המותג, ובהתאמה את מספר הסניפים שלו והוצאותיו על יחסי ציבור ופרסום, ביחס לגידולו הטבעי? גידול טבעי היה לוקח בחשבון את קהל הלקוחות שאליו פונה המותג. המחירים של רוס אובטה אמנם לא היו בשמים, אך עדין היו רחוקים מכיסם של רוב הישראליים. הוכיחה את זה המחאה האחרונה שעניינה מזון ודיור.
קל להאשים את הקהל המקומי בכך שהוא פונה לרשתות, אך האמת היא שגם ביתר העולם, רוב רובה של האוכלוסיה רוכשת ברשתות. אפשר לייחל לימים שבהם זה יתחלק אחרת, אך נכון לעכשיו זהו המצב. ואלא אם כן תתרחש כאן מהפכה מאוד מאוד רצינית , זה ימשיך להיות מצב העניינים.
ההבדל הוא שביתר העולם יש שוק גדול, ובתוכו פלח של לקוחות שיכולים להרשות לעצמם גם מחירים כפולים מאלה של הרשתות הגדולות. עדיין היחס בין מעצבים צעירים וקטנים בעלי חנות בישראל עולה פרופורציונאלית על הקולגות שמעבר לים. אך מעבר לספירת האוכלוסין עומדת ההתנהלות העסקית. התנהלות שמצריכה את המותג להסתכל אחורה כמה וכמה פעמים בכדי לראות היכן באמת התחילה הנפילה.
בעיקרון, קשה להאשים את המעצבים במהירות הלא מציאותית שבה הם עוברים מבוגרי בית ספר לאופנה למעצבים בעלי חנות משלהם. תורת הקונסיגנציה שפורחת בכל מקום בתל אביב, היא לא פעם אחת הסיבות לכך. בנוסף לה מצוי החלום האמריקאי, על הצלחה ושגשוג. חלום שמביא עמו לרוב תוכנית עסקית מאוד ברורה וחד משמעית. פתיחת סניפים והתפרסות מואצת כמו גם מערך יוקרתי של יחסי ציבור.
הבעיה מתחילה בחוסר ההתאמה שבין התוכנית העסקית לעסק הקטנטן שרק מתחיל את דרכו. אבל קל ללכת שבי אחרי התוכנית הקסומה, וכך נשבים רבים וטובים. בדרך, התוכנית מובילה לכך שתשומת הלב שהושמה על העיצוב הולכת ומתמסמסת. גם אם זה לא קורה באופן מוחלט, הרי ששכרה של ההתפרסות וההתרשתות הוא ברוב הפעמים התפשרות. במקום הזה, אי אפשר שלא לחזור לראיון עם המעצב אבינת גוטסמן, שהתפרסם בוואלה! אופנה, בו הוא טען כי מבנה סטנדרטי, לא יכול אלא לייצר אופנה סטנדרטית. ועל כך ניתן להוסיף שאם המבנה הסטנדרטי, מנסה לדור עם אופנה לא סטנדרטית, אז ניצחונות של המבנה על האופנה יגיע די מהר. אם בצורת השתלטותו, ואם בצורת הקריסה שראינו זה עתה.
זה נשמע אבסטרקטי כשגוטסמן דיבר על כך, אך המציאות שהולכת וטופחת בפניהם של אנשים מוכשרים כמו האחיות צוקר, מעלה את האפשרות שיש דברים בגו. ויכול להיות, שחלק ממה שהתעשייה המקומית צריכה להבין זה שמעצב לא יכול ולא צריך להתנהל כמו רשת. ושאין סיבה לדהור במורד השביל העסקי. אפשר פשוט לצעוד בו.
ביחס לרוס אובטה, האמירה הזו כואבת פי כמה, מאחר שהן לא אצו רצו לפתוח חנות עם פתיחת המותג. זה לקח להן ארבע שנים מרגע פתיחת המותג. אבל מהרגע שנפתחה אותה חנות, נכנס לפעולה קצב שקשה היה להסביר אותו, וקשה להסביר אותו גם היום. זה כואב כפליים כי לרוס אובטה היה גב של נוכחות גם בחו"ל. שם הכירו אותן לראשונה, ושם ככל הנראה, הגיבו ביתר הבנה לעיצוביהן ומחיריהן. אך כנראה שבכך לא היה די, וההתרחבות המקומית - הניסיון להיאחז בקרקע - משך אותן לבסוף מטה. זה עצוב.
המשמעות העצובה של סגירת המותג רוס אובטה
בואו להיפרד מרוס אובטה בעמוד הפייסבוק שלנו
המכירה האחרונה
מכירת פרידה אחרונה של RHUS OVATA תתקיים במהלך חודש ספטמבר, ותכלול פריטים מקולקציית קיץ 2011, פריטים מעונות קודמות וסמפלים בהנחות של עד 80%. המכירה תיערך בין התאריכים 1-16 בספטמבר בחנויות RHUS OVATA בדיזנגוף 155, תל אביב שעות פתיחה - א-ה: 10-20, ו- 10-15:30; רמת אביב ובאוסישקין 48 רמת השרון. שעות פתיחה - א-ה: 10-20, ו- 10-14
בנוסף תיערך מכירת סמפלים מיוחדת מקולקציית סתיו חורף 2011/12 בימים חמישי ושישי 8-9 בספטמבר, בחנות RHUS OVATA בדיזנגוף 155 תל אביב בלבד. יום חמישי 8 בספטמבר בין השעות 16:00-20:00 וביום שישי 9 בספטמבר בין השעות 10:00-15:30.