עם כל עונה חדשה של זארה, ובימים אלה מתפנים המדפים ממכירות סוף העונה ומתמלאים בקולקציה חדשה לקראת האביב והקיץ, תחושת האי נוחות שהמותג מזמן מתעצמת. ניכר שאין הרבה מה לעשות בנידון מלבד להכיר בעובדה שזהו מותג שמזמן תגובה אמביוולנטית. ולא, לא רק משום שלאחרונה נחשף בברזיל מפעל יזע שייצר עבור הרשת פריטים תחת תנאים בלתי אנושיים. אלא, שככל שהעשייה של זארה הולכת ומשתכללת, והקולקציות נעשות ממוקדות יותר, נרחבות יותר, ומזקקות מהר יותר את המגמות העונתיות ורעיונותיהם של מעצבים ובתי אופנה אחרים לכדי פריטים נגישים, כך גם מתחדדת האבחנה שהשיטה הזו מזנה את עשיית האופנה, מסרסת ערכים של המצאה ורוח חדשנות, אבות המזון של האמנות.
משום שבניגוד לדעה הרווחת אופנה זולה, ובמיוחד כזו הנשענת באופן בוטה על ערכים לא מקוריים ועל יצור המוני ורעבתני, היא לא זכות. היא גם לא חובה. היא מצב אפשרי. במקרה הזה, היא מצב שמציף את השוק בעודף המייצר צריכה מוגזמת ומטשטש פעם אחר פעם את אמות המוסר. כי מסתבר, שבמרוץ לפריט המעוצב ביותר והזול ביותר אפילו הגבולות שמעבר לאופק נחצו ממזמן.
כאשר מתבוננים על הקולקציה לקיץ 2012 מחוץ להנחות היסוד האלו, מתברר שפעם נוספת ניתן להכתירה כאם כל הרשתות, זו שמצליחה לעשות את כל מה שהאחרות עדיין מנסות לבצע. סדר היום מוכתב באופן מוחלט על ידי טרנדים רלוונטיים, וזו הסיבה שבקולקציה אחת דרים בשלום אין ספור מגמות סותרות. קו הנשים מייצג באופן מופלא כל אחת מהן. מצד אחד, עדיין ניכרים רמזים למינימליזם, כפי שמבהירות שמלות מיני שחורות בכתפיות מרופדות, המזכירות להפליא את אלו מהקולקציה האחרונה של לנווין. מנגד, מבצבצות מבין הקולבים עדויות לווייב הגראפי ששורשיו נעוצים בשנות השישים, על בלוקי הצבע, חצאיות המיני (אולי גזרת החצאית המשמעותית ביותר לעונה) או צלליות ה-A, אשר באות לידי ביטוי בשמלות רפויות או מעילים גבריים מעט.
בעוד ששתי המגמות המצוינות כאן אינן בלעדיות לקיץ 2012, אם כי מעין המשך מהעונה הקודמת, שאר קבוצות ההשראה בקו הנשים של זארה מתמקדות בבשורות העכשוויות. צבעי הפסטל והגלידה, שבאו לידי ביטוי בקולקציות רבות ובעיקר בזו של לואי ויטון, מתפשטים על מכנסיים מחוייטים, בפריטי מנטה, בבלייזרים בגוון ורוד מאובק, או בשמלות קרושה ומעילים חיוורים. מקום נרחב שמור לטון האתלטי שמציף את השוק הודות לאולימפיאדה הקרבה ובאה. עליוניות עשויות רשת שחורה, המזכירות את מראה האופנוענים הספורטיבי של אלכסנדר וונג, חצאיות משוסעות עמוקות, שנועדו להתבדר מעל לנעליים שטוחות (נעלי עקב לא באות בחשבון בסיפור הזה) או מעילי פרקה קלים הנרכסים ברוכסן, הן לב ההיצע. מגמה שלישית, שעדיין נמצאת בחיתוליה, קשורה אל הרוח האתנית, השבטית, של העונה הנוכחית. זו מארגנת מכנסיים בהדפס איקט, הדומים לאלה של ברברי פרורסום, צבעי אדמה או מיני הדפסים דיגיטליים ופרחוניים, הקשורים לאלה של המעצב הניו יורקי פראבל גורונג או ז'יבנשי. עם זאת, מדובר בניסיון מעט אירוני של רשת אופנה מהירה לקחת חלק ברעיון שנועד לקדם ערכים של אותנטיות.
קו הגברים של זארה נתון פחות לשינויים מרחיקי לכת, אבל כן משקף את התנודה הקלה המתרחשת בצבעים ובגזרות. בזמן שגזרת הג'ינסים בחנויות ממשיכה להיות הדוקה עד כמה שניתן, קו המתאר הכללי נעשה רפוי יותר, מרוחק מהגוף ומאפשר תנועה נינוחה. המכנסיים, שמוצגים בצבעי קיץ רכים באופן יחסי, הם בעלי קו מתניים גבוה יותר וצללית הרגל רחבה, והחלקים העליוניים, בעיקר הסודרים, מאופיינים בצווארונים פתוחים ונדיבים. הסיפור המלחי, שהפך כמעט סיפור חובה בעונות מעבר, מוצג דרך שורה של סריגים מפוספסים בכחול ולבן או נעלי סירה נמוכות בגוונים קונטרסטיים. בכל הקשור לחליפות, מככבות בעיקר הגזרות הנחשבות גבריות יותר, עם כתפיים מודגשות.