השלט המתנוסס מעל לבוטיק בגדי הגברים Not for sale, שיפתח הערב (חמישי) בתל אביב, אוצר בחובו רגע של פוליטיקה לא תקנית. גולגולת שמבטה נוקב וקודקודה נבקע ברוכסן עבה, מצוירת עליו פעמיים. בנוסף, צורף גם צמד המילים 'גלריית אופנה', כאנטיתזה לחנות מהסוג המצוי.
גם פנים הבוטיק אינו דומה למקומות אחרים בעיר, שמאופיינים בדרך כלל בעיצוב מתקתק, או בניסיון עיקש לשדר יוקרה - בתי המנורה נלקחו מעמודי תאורה של איצטדיונים; רמקולים ישנים ואפורים, הדומים לצופרי ענק, משמשים ככיסאות; מגזיני אופנה פזורים על הרצפה; ושתי מלגזות, מהסוג המזוהה עם מחסנים, נמצאות במרכז החלל, כשעליהן מדפי תצוגה עשויים זכוכית. הרצפה, אגב, בנויה לוחיות עץ, כמעין פרקט מחוספס בכוונה, והגלריה מאוכלסת בעבודות אמנות מצויירות.
"כל הקונספט הוא לחפש 'ניו קאמרס' (את הדבר הבא ל.ש.), את הדברים החדשים", מסביר הבעלים נדב חרוסט (29) את המטרה לשמה הובא Not for sale לעולם. כמו עיצוב המקום - שמזכיר במידה רבה חנויות מחוספסות בשכונת וויליאמסברג, המשלבות בין אופנת רחוב לסגנון מהוקצע - גם הבגדים עצמם מבקשים לפנות אל נישה שאינה מטופלת דיה בארץ. "בזמן שכולם היו בתערוכת ברד אנד באטר (תערוכת קניינים פופולרית בברלין ל.ש.), אני הלכתי לתערוכות שכמעט ולא הגיעו אליהן ישראלים. אני מאמין בדברים טיפה שונים", הוא מעיד על זהותם האנונימית יחסית של מרבית שמות המותגים שקיבץ.
כאספן של אופנה המחזיק לדבריו בכ-200 זוגות סניקרס או ב-400 חולצות טי, הקולקציה העונתית משקפת עיסוק אובססיבי בפרטים המרכיבים את עולם התוכן שנמתח על ציר המראה התעשייתי והחשיבה האינטלקטואלית על בגדים עירוניים.
מכנסי הג'ינס ב-Not For Sale, למשל, שייכים כולם לאותה קטגוריה, ומרחוק עשויים להיראות כשיבוט של אותו הדגם. הם עבים וקשים כקרטון, צרים למדי, לא שטופים ובעיקר עשויים דנים יפני, שנחשב לאיכותי בעולם משום שהוא עדיין מיוצר על נולים שאפיינו את התעשייה האמריקאית בתחילת המאה הקודמת, לפני שהייצור המסיבי הוזל והועבר למזרח הרחוק. מבין המותגים עצמם - כמעט כולם מגיעים מארץ השמש העולה - אפשר למנות שמות מוכרים יותר, כמו Naked and Famous, לצד Momotaro, יצרן בוטיק המתאפיין בתפירה ידנית וצביעות טבעיות.
על אף החזות האחידה למדי, הבולטים ביותר מבין דגמי המכנסיים הכהים הם אלה המשלבים וריאציה על המוכר - זוג שנתפר מבד הכולל 30% המפ, אותו סיב רך המיוצר מצמח הקנביס, או אחד שצבעו העמוק אינו מסגיר ששולב בו ניחוח של תותי יער (שאמור לשרוד חמש כביסות).
חרוסט, שעד נובמבר האחרון עבד בחטיבת האופנה המקומית של אדידס, מודע לעובדה שהרזולוציות בהן הוא מתעסק פונות אל פלח קונקרטי מאוד של צרכנים, כאלה המעורים לפחות כמוהו בהבדלים שבין בד דנים במשקל 8 אונקיות לבין 14. "יש חששות, אבל יש אמונה. הוצאתי את המילה 'כישלון' מהלקסיקון. להתעשר לא אתעשר, אבל אם אתפרנס בכבוד, עשיתי את שלי".
בעוד שתרבות הדנים מהווה את עמוד השדרה של המקום, ונכללת בו גם קבוצה משעשעת של חולצות טי המודפסות בפני ידוענים, חודה של הקולקציה נעוץ במותג הסקנדינבי היצירתי Wood-Wood, שמציג דרך קבע בשבוע האופנה של קופנהאגן. אוסף הקיץ מתבסס על מראות צבאיים, אבל בשונה מהדרך בה מדמיינים אותם ההדיוטות. ז'קט כותנה שכאילו ורוסס בצבעי גרפיטי שהותירו בו מרקם קמופלאז', או מערכת לבוש מתואמת מבד עבה ומפוספס לרוחב, שמורכבת מחולצה מכופתרת, עליונית אוברסייז ומכנסי אימונית, הם לכאורה בגדים שיש בהם אסתטיקה מוכרת, אבל בפועל מצריכים זמן הסתגלות. מאפיין, שהופך את Wood-Wood לחביב על טיפוסים אמנותיים, ומנגד זורע חול בעיני כל השאר.
גיבוש הבוטיק, שמבקש בהתלהבות כמעט ילדותית וסוחפת לסטות מכל תלם, ארך 9 חודשים. "אני לא סתם אומר שזה התינוק שלי. זה היה תהליך. בסמוך לסיום העבודה שלי באדידס לקחתי קוצ'ר עסקי והוא זה שנתן לי לראות שמה שאני בעצם רוצה זו חנות משלי. כמה שבועות לאחר מכן, כבר הגעתי למעצבי הפנים עם 500 תמונות השראה". לדבריו, בחירת המותגים למקום נעשתה באופן הפשוט ביותר שניתן להעלות על הדעת. "ישבתי וכתבתי על דף על אילו מותגים אני חולם, ופשוט עם האנגלית הלא מאוד טובה שלי פניתי אליהם דרך המייל. עד עכשיו השגתי 80% מהרשימה, ואני יכול להגיד לך שבעונה הבאה כבר יצטרפו עוד כמה, אבל המטרה היא לא להעמיס יותר מידי על החנות".
"חשוב לי להיות אדם שונה. לא להיות אחד מקבוצה", הוא מגיב ביחס לבחירות הלא פשוטות שביצע, הן בהימור על מותגים שמצריכים הכרה שהיא מעל הממוצע את האופנה והן בהתמקדות באופנת גברים, שעבור רבים בתעשייה המקומית נחשבת אגוז קשה שמזמן כבר נמכר למזנוני רשתות. "אני רוצה להחזיק דברים שאני מתרגש מהם", הוא אומר על ההתעקשות שלא להיכנע לצפוי ולמסחרי, "בגדים שאני רוצה לעשות איתם אהבה".
טווח מחירים: 279 1,499 שקלים
Not for Sale, מרכז בעלי מלאכה 3, תל אביב
