בזמן ששבוע האופנה בניו יורק עטה על עצמו גוון מסחרי בעיקר, והפך מטרה לחיצי המבקרים, שבוע האופנה בלונדון לחורף 2013-14, שנפתח בסוף השבוע האחרון, עוקב מעט פחות מקרוב אחר תחזיות הטרנדים.
מסתמן שגם המעצבים הנודעים יותר בסצינה הבריטית, המחזיקים כבר מפעל משגשג, זזו הפעם מאזור הנוחות הטבעי שלהם. פול סמית, למשל, אמנם לא נפרד מהחייטות האקסצנטרית בה הוא נודע ומהסגנון הנשי-גברי, אך הוא תיבל אותם בגוונים עזים מהרגיל ובפריטים שטפטפו מעט סקס אפיל להתרחשות, כמו שמלות הדוקות וקצרצרות.
מנגד, המעצבת בעלת השורשים היווניים מרי קטרנצו, שתרמה תרומה ממשית לאהבה שמגלה כיום עולם האופנה כלפי הדפסים דיגיטליים, שמרה על פני השטח המפותחים המאפיינים את הבגדים בעיצובה, אבל מסגרה אותם בתוך סיפור אסייתי-עתידני. שרוולי קימונו ועליוניות מפוסלות, בצללית כתף שמוטה כמובן, היו מרכז הכובד של הקולקציה הנפלאה והאוונגרדית.
את ההפתעה הגדולה ביותר עד כה, סיפק מתיו וויליאמסון. המעצב, שחבר לפני שנים אחדות לרשת H&M לטובת קולקציית קפסולה מתוקשרת, זנח את ההדפסים הפרועים והחייתיים, ואת הגזרות הפתייניות נוסח שמלות חושפניות או משוסעות, והפיק קולקציה מודרניסיטית למדי. פסים גיאומטרים, שבורים או ישרים, חליפות מחוייטות טבולות בגווני סגול בוהקים, ופשטות יחסית, הפנו את המבט אל צלליות הבגדים. אלו היו נעימות, פריכות ומעט רחוקות מהגוף.
