מבט חטוף בנעליים של שני לקס מעורר דחף כפול. הראשון - לחמוד את כל הקולקציה. השני - לדחוף את המציאות הכלכלית לבוידעם. במקרה או שלא, את קולקציית הביכורים שלה מציגה המעצבת הצעירה בתזמון המתבקש שנייה לפני שבועות, ומוכיחה כי בכל אפשר לעשות כאן דברים מעט אחרת.
אמנם קולקציה ראשונה, אך לקס (31) לא זרה לתחום עיצוב הנעליים. את ההשכלה הרשמית בתחום רכשה לפני שש שנים, בבית הספר לעיצוב נעליים "אקילס" (באותו המחזור, אגב, של מעצבת הנעליים מיכל מילר). בית הספר אמנם כבר נסגר, אך לקס שמרה על קשר הדוק עם קובי לוי, המורה שלה לעיצוב וגם מי שיתעתד להפוך לשותף המקצועי שלה שלוש שנים מאוחר יותר. בתום הלימודים לקס החלה לעבוד ברשת נעלי הבוטיק שופרא, כשהתפקיד שאיישה היה לוגיסטי ומכירתי לחלוטין. "בהתחלה רציתי ללמוד את העסק מהצד השני ומהרבה בחינות זה היה מאוד טבעי", היא מספרת. "למדתי שם המון". לאחר שלוש שנים הפגיש הגורל שוב בין לקס ולוי, והפעם דווקא במגרש שלה. מרב הילל, מעצבת מותג הבית 'שולה' של שופרא עזבה את הרשת, ואת מקומה תפס לוי. תוך זמן קצר מעצב הבית החדש משך את לקס להיות מעצבת שותפה, וכך למעשה היא רכשה את הניסיון המעשי הראשון שלה בתור מעצבת. לפני כשנה 'שולה' החלה לגווע, ולקס התחילה להתבשל עם הרעיון של לקפוץ ראש לבד למים העמוקים.
"כבר לפני כן התחיל לדגדג לי אבל לא היה לי זמן או אנרגיות", מתוודה לקס ומסכמת את תקופת ההתגלחות. "ניסיתי להביא משהו משלי בתוך המסגרת. היה לי מאוד כיף בסך הכול ולמדתי מקובי המון. אם ישר אחרי שסיימתי את הלימודים הייתי פותחת מותג משלי הוא לא היה נראה ככה. צברתי המון ידע בעיצוב ובייצור וחסכתי המון התנסויות. אני מאוד מרוצה שעברתי את הדרך הזאת".
רגע לפני יריית הזינוק המטאפורית, לקס נזכרה בפרט תורשתי שככל הנראה חרט את גורלה עוד מבעוד מועד. "נזכרתי שסבא שלי היה מעצב נעליים. היה לו אטלייה בפריז. הוא הגיע לארץ בשנות החמישים בשביל לעצב נעליים לצנחנים, ובשנות השישים-שבעים כבר הייתה לו חנות נעליים בתל אביב. הוא נפטר שבוע אחרי שנולדתי אז לא הכרתי אותו, אז זה משהו שאפילו לא היה במודעות שלי".
במשך ארבעה חודשים עמלה לקס על קולקציית הביכורים שלה. ההשראה שהובילה אותה נוקזה מהקלאסיקה הקולנועית (ובמקור ספרותית) "הם יורים גם בסוסים" בכיכובה של ג'יין פונדה, מה שלבסוף התגבש לג'ז בתור קו השראה עיקרי. על פניו לא המוזה הכי מקורית בעולם, אבל דווקא הזווית בה לקס בחרה לעסוק אינה מתחנפת לשנות העשרים של המאה הקודמת, שסובלות מחשיפת יתר בימים אלה. "זה התחיל מאימומים שמצאתי וקצת שיפצתי אותם. התחלתי לגבש איזה סוג של השראה והגעתי לג'ז. התחבר לי איזה משהו שקשור לריקוד אבל לא בקטע הסקסי ושל הגלאם, אלא מבחינת העבודה הקשה. לכן הגזרות מזכירות נעלי ג'ז, אבל יש בהן משהו יותר down to earth. הוספתי למשל תוספת לסוליות שנקראת ראנט, בדרך כלל מוסיפים אותה לנעליים גבריות".
אם לדייק, למעשה מדובר במיני-קולקציה שמורכבת מארבעה דגמי נעליים. מלבד המכנה הג'זיסטי המשותף, הם חולקים אחד נוסף כולם נטולי עקב גבוה. לקס מסבירה: "רציתי להתחיל בקטן ובאופן מדויק. אני חושבת שניסיתי לתת מענה למשהו שהוא יותר לבוש, הוא שטוח ונוח ואפשר ללכת אתו ביומיום אבל גם בערב".
הנעליים כולן עשויות עור ומאופיינות באימום בעל קצה מחודד יחסית. ניכר כי כל הדגמים חולקים את אותו הדם, אך עדיין כל אחד מהם מוצלח ומיוחד בפני עצמו. דגם חריג במיוחד בייחודו בנוף המקומי הוא דגם קאט-אאוט של נעלי ג'ז שחורות אשר בקצה שלהן הן מעוטרות ביריעת זהב מודפסת. דגם מוצלח נוסף מבין הארבעה נראה כאילו שלקח את האימום הקודם והלביש עליו מעין כנפיים, יוצר על ידי כך הכלאה מעניינת בין נעלי הג'ז הגבריות לבין סנדלים נשיים. בגרסה אחת, הדגם זהוב כולו, ובגרסה השנייה הוא בגוון כתמתם של אפרסק ונוספים לו חירורים עדינים במחווה ללולאות השרוכים שכביכול היו אמורות להיות בו. בקיצור, לא עוד אותו דבר מאותו דבר של עקבי ציפור מעוגלים.
לקס מודעת לטענות אודות המונוטוניות סגנונית ששוררת בשוק. "הביקורת חצי מוצדקת, היא באה מאיזשהו חוסר. זה ידוע שיש פה מגבלה. התעשייה מאוד קטנה מצד אחד, כולם יודעים מה כולם עושים, אבל מצד שני זה מאוד מאתגר למצוא דרכים חדשות לעשות משהו שהוא לא עוד נעלי סירה על עקב. זה לא מעניין. אז ניסיתי לחדש באימומים, בהדפסות ובבחירת חומרים יותר מעניינים. כל הזמן מעניין אותי לחקור טכניקות וחומרים חדשים. יש דברים שלא מותאמים למפעלים בארץ - הם לא יודעים איך להרכיב את הדברים ובגלל זה רואים הרבה דברים שהם דומים. זה לא במקרה. מאוד קשה לעשות פה דברים חדשים, להגיע לרמת גימור שאת רוצה ולמצוא את החומרים הרצויים. למשל אם קנית חתיכת עור בשביל לעשות איתה טסט, יום למחרת כבר אי אפשר להשיג אותה בכלל. זה יצר אצלי בתהליך הרבה כיבויי שריפות. אני באמת מעריכה את כל מי שעושה פה משהו".
בינתיים לקס ממשיכה להצטנע ולחשוב באופן ריאלי. את היצר ליצור היא ממשיכה למהול בגישה מאופקת, ונראה כי היא פשוט מעדיפה להתמקד. "אני חושבת שגם הקולקציה הבאה שלי לא תהיה גדולה. אני מעדיפה לעשות דברים שהם נכונים ומדויקים ולא להתפזר על הרבה דגמים שאין ביניהם קשר. אני לא מנסה לשנות את כללי המשחק, זה פשוט עניין כספי ולי זה יותר נוח ככה בתור התחלה לפחות. אני עושה דברים שאני חושקת בהם בעצמי ולא מנסה לענות על צרכים שהם לא שלי. אני מנסה למצוא את הדרך הנכונה לעשות את הדברים ולומדת איך להתנהל בעולם הזה".
טווח מחירים: 750-800 שקלים. ביריד הדרס קוד הנעליים יימכרו ב-10%-15% הנחה.
היריד יתקיים בגלריה מאירהוף, דובנוב 8, תל אביב. שישי, 9 במאי, בין השעות 10:00-18:00; שבת, 10 במאי, 10:00-20:00. מחיר כניסה: 15 שקלים.