זה היה נורא פשוט פעם - הוט קוטור היה הוט קוטור, פרט אה פורטה הוא פרט אה פורטה וקונפקציה היתה קונפקציה. בבתי האופנה שהציגו הוט קוטור, שהלכו והתמעטו עם השנים (לפחות באחוזים), הוצגה אופנה עילית, אופנה גבוהה, שעומדת בתנאים מחמירים של לשכת האופנה הצרפתית. המונח הצרפתי Haute couture הוא שם מוגן בצרפת וניתן להשתמש בו רק לצורך תיאור מוצרים של מעצבי אופנה העומדים בתנאים אלו: העיצוב חייב להיעשות בהזמנה מיוחדת, אשר דרשה מדידה מיוחדת לפחות פעם אחת, סדנת העבודה בפריז חייבת להכיל לפחות חמישה עשר עובדים, הדרישה החד משמעית היא לייצור עצמי ועצמאי - מ-א' ועד ת'. האריגים, הכפתורים, הצביעה של הבדים. מעל כל אלו, וזו אחת ההבחנות הברורות בין חייטי על לבתי אופנה שמחזיקים הוטקוטור - בכל עונה חייבת החברה להציג עבור התקשורת קולקציה המכילה 35 דגמים לערב וליום. הקוטור מעולם לא נחשב לרווחי מאוד, בדומה למסעדות יוקרה - למרות המחיר הגבוה של המנה - מתח הרווחים נמוך יותר מזה של רוב מסעדות הרחוב. בתי האופנה שמחזיקים קוטור מרוויחים ומתפרנסים מהמוכן ללבישה - הפרט אה- פורטה. ולנטינו, דיור, ארמני, שאנל ומרג'יאלה הם חלק מהמילייה המצומצם והיוקרתי שמעלה את תצוגות הקוטור שלו מדי עונה - פשוט כי הוא יכול.
תחתיו יושב עולם הפרט - אה פורטה. זה שנקרא לעתים בטעות קוטור. פרט אה פורטה (או מוכן ללבישה) הוא רוב מה שאנחנו נוהגים לכנות בגדי מעצבים - פראדה, גוצ'י, סן לורן וז'יבנשי הם רק חלק קטנטן מהשמות המובילים שנכנסים לקטגוריה הזו. הסיפור ההיסטורי של המוכן ללבישה נעוץ בשמו - אופנה גבוהה ומתוחכמת אשר לא נתפרת עבור אדם מסוים ולמידותיו אלא ממתינה ללקוחות על המדף, במידות שונות. במילים אחרות - ייצור המוני. ובעוד מילים אחרות - צרכנות האופנה כפי שהיא מוכרת לנו כיום.
ולמרות הייצור ההמוני, הפרט-אה פורטה יקר מאוד. אפילו שלעתים קרובות הבגדים עצמם מיוצרים באותם מפעלים ממש שבהם מיוצרים פריטי לבוש שנמכרים מאוחר יותר במחירים זולים בעשרות אחוזים (אם לא מאות). ההבדלים בתמחור נובעים לא רק ממיתוג, אלא בעיקר מהראשוניות. שבוע האופנה של הפרט אה פורטה מתקיים פעמיים בשנה, בינואר-פברואר ובאוגוסט-ספטמבר, ברצף עוקב בחמש הערים החשובות ביותר באופנה - פריז, לונדון, ניו יורק, מילאנו וטוקיו, ומציג את הקולקציה של השנה הבאה. בינואר-פברואר מוצג החורף של השנה הבאה, באוגוסט ספטמבר- הקיץ של השנה הבאה. משמעות הדבר היא שהקולקציה מתוכננת כשנה וחצי לפני שהיא מוצגת לתקשורת.
ואז מגיעות הקונפקציות - מה שהיה בעבר נחשב אולי למילת גנאי בתחום האופנה עבר מהפכה אמיתית משל עצמו לפני כ-20 שנה, הרבה בזכות שתי רשתות מרכזיות - זארה הספרדית וטופשופ הבריטית. הן הציעו אופנה מסחרית ששואבת השראה ברורה (לעתים גבלה בהעתקה) של הדגמים שהוצגו בשבוע האופנה, והספיקו לתרגם אותם לייצור המוני תוך חודשים ספורים, על מנת לעמוד בחנויות בזמן לעונה המקורית. הקונפקציה אם כן מתוכננת כשנה מראש, מתבססת על הטרנדים שיעלו בשבוע האופנה, ומוצגת לקהל והתקשורת מספר חודשים לפני העונה עצמה.
שרשרת המזון של האופנה והסדר העולמי נשמר כך במשך מספר עשורים, ואולם בשנים האחרונות אנו חוזים בתופעה אחרת - חברות מסחריות כמו טופשופ ו-H&M מבקשות לתת ביטוי אמיתי לחזונם המעצבים שלהם, ומבקשות להציג את חזון בית האופנה עצמו, זה שאינו מבוסס על שבועות האופנה ומעצבי על, ולמעשה מציג בעצמו את הקולקציה המגובשת שלו על פי כל הכללים הנוקשים של שבוע האופנה (פרט-אה פורטה, כמובן). עד כה רוב הקונפקציות הציגו את הקולקציות שלהן בשבוע אופנה אחר בשם "bread&butter" בספרד, אבל בשנים האחרונות מקיימת ענקית האופנה טופשופ את התצוגה הקבועה שלה בשבוע האופנה של לונדון. קולקציה נפרדת מהקולקציה המסחרית, בשם UNIQUE, מוצגת כשמטרתה לבטא את חזונם המגובש של מעצבי TOPSHOP. בשנת 2005 עלתה הקולקציה לראשונה על המסלול בשבוע האופנה של לונדון ומאז היא נחשבת לבעלת מוניטין של אופנת מעצבים ברמה גבוהה, ומאז 2011 נשמר רצף חשוב ועקבי בשבוע האופנה. מדובר בהישג לא מבוטל של החברה, וסימון טריטוריה ברור כמובילה בתחום האופנה וקובעת טרנדים ולא רק מפרשנת טרנדים שאחרים קבעו לציבור הרחב.
אחד המדדים הגדולים לנחשקות התצוגות והקולקציה הוא לעתים קרובות "השורה הראשונה" - כינוי למילייה שמגיע עם בית האופנה. טופשופ כצפוי מביאה את המילייה המגניב התוסס והמרגש של חבורת הדוגמניות הלוהטות - הפרזנטורית ג'יג'י חדיד והדוגמנית (לשעבר) והשחקנית המבטיחה קארה דלווין. לא מעט מפורסמות, במיוחד באנגליה אבל גם בארה"ב, התבטאו לא פעם בזכות הקולקציות של טופשופ, והצהירו כי ארונן מורכב מפריטי מעצבים ופרטי המותג. אולי העובדה שבמשך שנים רבות לא היתה לו נוכחות פיזית בארצות הברית סייעה לזוהר הלונדוני שדבק בו.
מבחינת האופנה עצמה נראה בקולקציה קו בוגר ובשל יותר, שמעט מתרחק מקהל היעד האוטומטי של הרשת. טווח המחירים גבוה משמעותית ממחירי הרשת ונע בין 479-2189 שקלים לפריט. הסטייל מאידך, גם אם אכן מכוון מעט גבוה יותר, בוגר יותר, בשל יותר, עדיין מלא בגרוב המוכר של הרשת. הקולקציה מורכבת מפריטים גבוהים ואיכותיים, מחומרים יקרים אשר מתאימים לשילוב עם פריטים יומיומיים עד כאלו שמתאימים לקוקטייל קליל.
ניתן למצוא פריטים מקטיפה, קורדרוי כחול שמיים, תחרה בעבודת יד, משי מעוטר ועוד. נגיעות סבנטיז מתבקשות נראות בו, כמו באוברול קטיפה בצבע חום ושמלת מיקרו-מיני ארוגה, או בשילובים של סריג צמות קלוע עם חצאית מידי מעור בגזרת עיפרון. הצבעים המרכזיים בקולקציה הינם צבעים רכים כגון: שמנת, לבן, קאמל, אפור, חרדל, כחול עמוק.
אחד הפריטים המעניינים ביותר בקולקציה הוא המעיל, למעשה קבוצת המעילים, המעוטרים פרווה איכותית. כאן בדיוק נכנסת לתמונה העובדה שטופשופ היא חברה מסחרית הנשענת על אהדה ציבורית רחבה. בניגוד לבתי אופנה גבוהים רבים שנוטים לזלזל בפוליטקלי קורקט על מזבח האופנה, ומתעלמים לחלוטין ממחאת ארגוני זכויות בעלי החיים (כמו בערכים חברתיים-מוסריים אחרים), רשת כמו טופשופ בחרה בפתרון יצירתי אחר.
פרווה סינתטית נראית בדרך כלל נורא, אבל פרווה אמיתית בתצוגה פירושה החרמה ודאית על ידי קהל רחב של צרכנים את הרשת. הפתרון שנמצא בטופשופ הוא עיבוד מיוחד וססגוני לחוטי צמר, המדמים פרווה, רכים ועדינים וידידותיים לסביבה ולבעלי החיים. הפיתוח הזה שנמצא בשולי מספר פריטים בקולקציה מדמה את חפתי הפרווה המוכרים משנות השישים והשבעים ומשתלבים נפלא ובפרשנות עכשווית. גם שמלות הקוקטייל העדינות והפרחוניות נעימות ובשלות, נונשלנטיות במידה אבל סקסיות ומלאות בשיק הטופשופי.
הקולקציה מונה 30 פריטים אשר 24 מתוכם 24 הגיעו היום לחנות הדגל בקניון רמת אביב.
טווח מחירים: 479-2189 שקלים
