בווידיאו: הטריילר ל"וייניל" בגרסתו הארוכה. ערוץ YES oh, ימי שני, 22.00
למרות לא מעט בעיות, טעויות וביקורות בלתי אוהדות, יש הרבה סיבות לחבב את וייניל (Vynil), סדרת HBO בהפקת מיק ג'אגר ומרטין סקורסזה (שביים בעצמו את פרק הפתיחה הכפול) המשודרת בערוץ YES oh ועוסקת בתעשיית המוזיקה בשנות ה-70. העשור ההוא כידוע היה עשור של חידושים מוזיקליים; באותן שנים נולדו הרוק-הכבד, גלאם-רוק, הפאנק, ההיפ-הופ, הדיסקו והניו-ווייב. ניו-יורק היתה עיר לא בטוחה, אחוזי הפשיעה והשחיתויות בה היו גבוהים ורמת-החיים ירדה, אבל מנגד, בניו-יורק של שנות ה-70 יכולתם להיות מה שרציתם, מבחינת האופנה. הכל היה שם. לא היו גבולות לביטוי עצמי באמצעות אופנה.
לחצאיות ולשמלות לא היה אורך מוסכם. הן היו עשויות להיות בגוון קולור-בלוק בוהק, או פסטל רך או מודפסות בפרחים, צורות גיאומטריות או פרינטים פסיכדליים משונים. ג'ינסים התרחבו כלפי מטה או שהיו צרים לכל האורך. גברים לבשו חליפות מחויטות עם עניבות רחבות או מעילי עור משופשפים. שיער נשים וגברים היה תפוח ומגודל או חלק וישר. השיק היה עשוי להיות בוהמייני, אורבני, נוסטלגי, רוקיסטי, ועוד. כל אלו זוכים לייצוג בווייניל. באמצעות בחינת חומרים ויזואליים אותנטיים ושימוש בפריטי וינטג' רבים שנאספו במיוחד לצילומים, יצר ג'ון דאן, מעצב התלבושות אשר עיצוב בהפקות תקופתיות אינו זר לו, כמי שהיה אחראי על הביגוד ב"אימפריית הפשע" (2010-14) וב"פקטורי גירל" (2006), את מראות האופנה הסוחפים בווייניל.
מבובי קנאבלי בתפקיד בעלי חברת תקליטים שהסניף יותר מדי קוקאין והחתים מעט מדי אמנים טובים דרך אוליביה וויילד בתפקיד רעייתו, דוגמנית ומוזת עבר של אנדי וורהול שהפכה לעקרת בית משועממת ועד ג'ונו טמפל בתפקיד מזכירה שאפתנית וג'יימס ג'אגר בתפקיד סוג של סיד ווישס צעיר, כל שחקני וייניל עושים עבודה מופלאה בלגרום לנו לחשוב שהם שייכים לשנת 1973, השנה בה מתרחשת כל העונה הראשונה של הסדרה. זו היתה שנה שבה מוזיקה, סמים ואופנה היו תוססים כמו הסאונד של תקליטי ויניל ששבים לחיינו היום, ממש כמו אופנת שנות ה-70 שלא יורדת מהמסלולים.
כמובן שעיצוב סט מהוקצע היוצר תחושה של עולם לא משוחזר הכולל גם חספוס, כיעור וטינופת, ולא רק יופי וגלאם פוטוגניים, מסייע לממד האותנטי. אבל לאופנה יש מקום מרכזי בשחזור התקופתי הסוחף. ומראות האופנה בווייניל לא רק השראתיים ומרתקים, הם גם מרגישים רלוונטיים. בראיון מיוחד לוואלה! אופנה מסביר ג'ון דאן על האופנה בסדרת הלהיט שחודשה לעונה שניה.
תוכל לתאר את תהליך העבודה שלך, מאיפה מתחילים?
"הצעדים הראשונים שלי בעיצוב הם להיפגש עם יוצרי
הפרויקט כדי לדון על מצב הרוח הכללי ועל אווירה שהם חותרים להשיג עם הסיפור, ובמקביל לחוש בעצמי את העולם הוויזואלי המתואר על המסך. וייניל מתרחשת בניו-יורק של 1973, זמן ומקום המתועדים רבות בתמונות ופוטאג', כך שיש שפע של חומר לבחון. החלטנו ללכת על מראה מחוספס, אך גם זוהר של העיר. רצינו ליצור את עולם מרכז העיר וגם עולם העיר המחתרתית, שני מקומות בהם התרכזה האנרגיה היצירתית המוזיקלית".
מה היו מקורות ההשראה לעבודתך וכיצד מצאת אותם?
"בסדרה כמו וייניל, המוזיקה כמובן היא השראה גדולה, אז הקפתי את עצמי בצלילי שנת 1973. הכל החל מלד זפלין ועד דיוויד בואי; הניו יורק דולס עד הוולווט אנדרגראונד. הרולינג סטונס, דה סטוג'ס וגם מקצבים לטיניים. לקבלת חווייה ויזואלית היו מקורות רבים, כולל סרטי תעודה על המוזיקאים של אותם ימים וגם כמה מגזינים מוזרים ביותר. אחד האהובים עליי היה מגזין בשם "סטאר" שיצא לאור תקופה קצרה, עסק והוקדש אך ורק לגרופיז של להקות רוק".
אילו מעצבים ומותגים היו מקורות מפתח בעבודתך?
"חלק מהמעצבים הכי אופנתיים אז היו תיאה פורטר, Biba, סטיבן בורוז, הלסטון ואוסי קלארק. אבל מעל כולם היה כמובן איב סן לורן. היתה עבודה יצירתית נהדרת גם בקליפורניה. אחד מבית האופנה האהובים עליי היה EAST-WEST LEATHER שייצרו מעילי עור מדהימים, וסטים ומכנסי פעמון עם אפליקציות מופלאות ולפעמים גם עם ציורים בעבודת יד".
שנת 1973 היתה שנת מפנה בתרבות הפופולרית. איך זה מתבטא באופנת הסדרה?
"אופנה אז נעה מהרוח ההיפית של שלהי שנות ה-60 אל סגנון מצוחצח יותר וסקסי יותר, ובעיקר חושפני יותר. המהפכה המינית הייתה במלוא עוצמתה והביגוד שיקף זאת. הגזרות נעשו צמודות וחושפניות ולעתים קרובות הדגישו את קווי המתאר של הגוף החשוף מתחת. חזיות כמעט שנעלמו ורגליים חשופות הפכו אופנתיות. במקביל, נוצר עניין גובר בבגדי וינטג', רעיון שהיה חדש יחסית. מעצבי שנות ה-70 ערכו מחוות רבות בעבודתם לסגנונות שנות ה-30 וה-40".
מה אתה חושב שיש באופנת שנות ה-70 שמרתק אותנו היום?
"קודם כל זה סקסי והגזרות נקיות וזה מאוד לביש. ללא ספק יש גם ביגוד זוועתי מאותה תקופה, אם כי אני סבור ששנות ה-70 הן גם תיבת מטמון של עיצוב פנטסטי עבור מעצבים היום. זה מרגיש מודרני באופן לא ייאמן היום".
אילו דמויות היו מאתגרות במיוחד להלביש?
"כנראה שהאתגר הגדול ביותר היו כוכבי הרוק האיקוניים בסדרה. לעתים קרובות מקועקעים בזכרוננו דיוויד בואי או אלביס פרסלי מסוימים, ובגלל זה אתה רוצה לכבד אותם ולהיות נאמן לזכרם. אבל אני תמיד מודע לכך ששחקנים רוצים להפיח חיים בסמל. אז אני מנסה לעצב אלמנט חדש במיוחד עבור השחקן שהוא וריאציה של המקור כך שהם לא מרגישים כמו בובה במוזיאון שעווה".
תוכל להצביע על פריטים או אקססוריז מסוימים שממש אהבת?
"באמת התאהבתי במכנסי ג'ינס מתרחבים ואפילו עוד יותר בנעלי פלטפורמה עבור גברים ונשים כאחד. הם למעשה נוחים ביותר. נעלתי מגפי פלטפורמה למסיבת הפרמיירה של הסדרה והצלחתי לרקוד עד אור הבוקר. כמה שנות ה-70 מצידי"