בווידאו: תצוגת סתיו 2016 של סטלה מקרטני בפריז.
יום לפני משאל ה-BREXIT בבריטניה נראתה ויקטוריה בקהאם יוצאת מסוויטת בית המלון שלה באפר איסט סייד בניו-יורק, כשהיא לבושה בביגוד בעיצובה בצבעי כחול ואדום. לא חיכה לה שם רכב מחוץ למלון והיא לא נשאה תיק. הטיול הקצר שלה היה הפגנתי. היא הביעה את עמדתה בעניין המשאל הכלכלי בדרך שלה - באמצעות אופנה בצבעי קמפיין ה-REMAIN, המבקש לשכנע את הבריטים להצביע בעד הישארות בגוש היורו. ובקהאם, כפי שאתם מבינים, היא תומכת נלהבת בהישארות.
הפאשן סטייטמנט הפוטוגני שלה, כידוע, לא נשא פרי, אבל הוא היה ייצוג מדויק של עמדת תעשיית האופנה הבריטית - שרובה המכריע נוטה להעדיף הישארות באיחוד האירופי. בימים אלו התעשייה הזאת, לא רק מאוכזבת, אלא גם מודאגת. ויש לה סיבות טובות לכך.
הצהרה אופנתית
בריטניה חברה באיחוד האירופי לא מאז היווסדו ב-1957, אז היא סירבה להצטרף, אלא מאז שנת 1973. מטבע היורו אמנם אף פעם לא אומץ בממלכה, אך קולות המבקשים להביא לפרישה של בריטניה מהאיחוד נשמעו רבות מסיבות הנוגעות לענייני הגירה, כלכלה וחוקי עבודה. עם היבחרו בשנית בשנה שעברה, הבטיח ראש הממשלה קמרון כי משאל עם על עתידה של בריטניה ייערך "עד 2017". ומשאל עם כזה התקיים בשבוע שעבר. הבריטים התבקשו להצביע בעד ה-BREXIT, הכינוי שניתן למהלך עזיבת האיחוד (הלחם של שתי מילים: Britain ו-EXIT; בריטניה ויציאה) או נגדו.
תומכי מחנה ה-REMAIN, כלומר מחנה תומכי הישארות בריטניה באיחוד האירופי, טענו כי בעולם בו קיימים איחודים פוליטיים רב-לאומיים רבים, כל הפסד ריבונות מאוזן ביתרונות הטמונים בחברות באיחוד האירופי. עזיבה, כך הוסבר, תסכן את שגשוגה הכלכלי והחברתי של בריטניה; תפחית את השפעתה של בריטניה בעולם; תסכן את ביטחונה הלאומי של הממלכה עקב הפחתה בגישה למאגרי מידע פליליים של אירופה; ותשפיע לרעה על הסכמי סחר בין בריטניה לאירופה.
תומכי מחנה LEAVE, כלומר מחנה תומכי עזיבת האיחוד, הציגו טענות מרובות בעניין הגנת והשבת זהות המדינה: המדיניות הכלכלית, הרגולציה, התרבות, העצמאות ומקומה בעולם. נעשה אף נעשה שימוש בטקטיקת הפחדה - לא נעשה דבר מבלי לקבל את אישורם של ביורוקרטים בחליפות אפורות מבריסל, גרמניה צוברת יותר ויותר כוח, תפריטים במסעדות יהיו בלטינית, האוטובוס הדו-קומתי יבוטל, וכדומה.
מצביעי REMAIN נטו להיות צעירים יותר, משכילים יותר ומבוססים כלכלית. כאלו שמטיילים הרבה בחו"ל, דוברים שפות נוספות מלבד אנגלית. תושבי לונדון, אוקספורד, קיימברידג', ברייטון, בריסטול, קרדיף, מרכז ליברפול ומנצ'סטר, צפון אירלנד וסקוטלנד, הצביעו REMAIN. כל השאר, LEAVE.
מצביעי LEAVE נטו להיות יותר מבוגרים (כמו למשל השחקנים ג'ואן קולינס ומייקל קיין, שניהם זוכי אות כבוד מהמלכה), פחות משכילים, מרקע סוציו-אקונומי נמוך שפיתחו תחושות נחיתות וסנטימנט אנטי ממסדי שהופנה נגד מפלגות מרכז בפוליטיקה הבריטית ונגד אירופה בכלל. לא כאלו שמתרגשים מתצוגות שבוע אופנת הקוטור בפריז וגם לא משמלת הערב האחרונה של קייט מידלטון.
התוצאות היו ברורות: רוב הבריטים רוצים החוצה. ליתר דיוק, 53.4% הצביעו בעד עזיבה ו-46.6% נגד. אבל העתיד, לעומת זאת, לא ברור בכלל. שאלות, חששות ואי בהירות כללית מעסיקים את הבריטים בימים אלו. בלי גישה לשווקים הפתוחים של היורו, בריטניה תפסיד סחר והשקעות. פחות הגירה תוביל לאובדן כוח עבודה וירידה ביצרנות, צמיחה כלכלית נמוכה ודלדול מקומות עבודה. הלאומנים ומתנגדי ההגירה עלולים לזכות במומנטום. והשאלה הקשה במיוחד, האם תקופה של 70 שנות שלום באירופה בדרך לסופה?
החששות הללו הם גם מנת חלקה של תעשיית האופנה הבריטית. בהתחשב באופי הבינלאומי שלה, התעשייה הזאת תומכת בהישארות באיחוד האירופי. אזרחי האיחוד חיים ועובדים בתעשייה האופנה הבריטית בתחומי בריטניה ולתעשייה עצמה קשרים עבותים עם היבשת ועם בירות האופנה שלה. רבים ממותגי האופנה הבריטים מתאפיינים באסתטיקה רב-תרבותית החוצה את גבולות הממלכה ולא רק בגלל מיומנות מקצועית, אלא גם בזכות ניסיון חיים שהם חייבים ללימודים ועבודה בבתי אופנה ביבשת. בסקר שערכה מועצת האופנה הבריטית בתחילת החודש ותוצאותיו התפרסמו ב-14 לחודש באתר המועצה, נמצא כי 90% מתוך 500 מעצבים בריטיים שנסקרו, ענו שהם יצביעו REMAIN. (רק 4.3% אמרו שיצביעו LEAVE. השאר אמרו שהם לא יצביעו או לא יודעים).
מדוע תעשיית האופנה הבריטית תומכת באופן גורף בהישארות באיחוד? אלה הסיבות:
אובדן תקציבים במיליונים המגיעים מ-ERDF, ארגון הפועל לקידום איזון כלכלי ותרבותי בין אזורי האיחוד. הארגון תומך בפרויקטים בינלאומיים של מעצבים, סטייליסטים, מאפרים, וכד', וגם מממן חלק מפעילות מועצת האופנה הבריטית (ארגון ללא מטרות רווח מאחורי שבוע האופנה של לונדון).
עליית מחירי הבגדים עקב היחלשות של המטבע הבריטי. וליש"ט חלש משפיע על הסחר הקמעוניאי ומכאן לצרכנים. קמעונאים יצטרכו להוציא יותר כדי לקנות את אותה כמות בגדים והבגדים הללו יימכרו ביותר כסף כתוצאה; לונדון, אחת מארבע בירות האופנה (יחד עם פריז, מילאנו וניו-יורק) היא כבר שנים מגנט לסטודנטים לאופנה שמגיעים מכל אירופה, נהנים משכר לימוד מופחת ומשתלבים בתעשייה המקומית בתום לימודיהם. כרגע סטודנטים זרים אלו כבר לא יהיו מוגנים וייאלצו לשלם סכומים גבוהים יותר, מה שישאיר כשרונות רבים בתחומי האיחוד.
השוק הגלובלי משמעותי מאוד לעסקים בבריטניה. עזיבת האיחוד משמעותה מורכבות ומכשולים בעסקים משותפים, מה שכמובן רע למסחר, לעובדים וללקוחות. מותגים ייצטרכו לשלם אגרות במשלוחי ייצוא ומשקיעים זרים יירתעו. ארגון המדינות המתועשות פרסם אזהרה רשמית לפני המשאל ש-BREXIT עלול לגרום "לסיכון רציני לצמיחה", שכמובן תשפיע גם על תעשיית האופנה.
תיירות החוץ של אנשי התעשייה עלולה להפוך לקשה יותר. מעצבים המועסקים במותגי האיחוד, דוגמניות, עיתונאים, יח"צנים וקניינים נוסעים תכופות לשבועות אופנה ביבשת. אופנה תלויה בתנועה חופשית. כעת, בתיאוריה, אזרחים בריטים איבדו את זכותם לנוע ולעבוד בחופשיות במדינות האיחוד.
התמונה הייתה ברורה לאנשי התעשייה. בשבועות שלפני המשאל וגם לאחריו, רבים מהם, כמו ויקטוריה בקהאם, הביעו את תמיכתם בהישארות באיחוד האירופי. בפברואר השנה כריסטופר ביילי, מעצב בית אופנת העל הבריטי ברברי, היה אחד ממאה אנשי עסקים שחתמו על מכתב גלוי ב"טיימס אוף לונדון, שטען כי "בריטניה תהיה חזקה יותר ובטוחה יותר אם תישאר באיחוד האירופי".
המעצבת הוותיקה זוכת אות כבוד מאת המלכה, ויויאן ווסטווד, העלתה לאינסטגרם שלה תמונה של עצמה בחולצת טי עם כיתוב המעודד אנשים להצביע ב-7 ביוני (תאריך המקור של המשאל) והאמירה: "אל תניחו לזקנים להחליט בשבילכם" (כשברור שהכוונה לאוכלוסייה המבוגרת התומכת ב-LEAVE?). המעצב הסקוטי הצעיר המבוסס בלונדון כריסטופר קיין, אמר שהוא לא יודע כמה יצטרך לשלם עכשיו על ויזות עבור התופרות האיטלקיות בסטודיו שלו. פיטר פילוטו, אוסטרי-איטלקי שייסד בלונדון מותג על שמו ב-2007, אמר כי כ-70% מהצוות שלו בינלאומי ולמעשה, החברה תצטרך להגר מחוץ לבריטניה אם ה-BREXIT אכן יקרה.
מעצבים נוספים בעלי שם המבוססים בבירה הבריטית אינם בריטים ובימים אלו ללא ספק מודאגים; מרי קטרנצו היווניה, רוקסנדה אילינצ'יץ' הסרבית, דניאלה ואנט פלדר מ-"פלדר פלדר" הגרמניות, ועוד.
גילויי תמיכה בצד ה-REMAIN היו גם בשבוע האופנה לגברים בלונדון החודש, כשמעצבים כמו לו דלטון, כריסטופר ריבורן ופטריק גרנט מ-E. Toutz דיברו בגילוי לב על חששותיהם מעזיבת האיחוד. בפרזנטציית המעצב המבטיח דניאל וו פלטצ'ר, דוגמניות ודוגמנים נשאו דגלים עם ההדפס: STAY. צמד מעצבי מותג "סיבלינג" סיד בריאן וקוזט מקרירי הופיעו על המסלול בתום התצוגה שלהם בחולצות טי עם הדפס המילה IN.
עורכת מגזין Love קייטי גרנד אמרה שהיא "מעולם לא הייתה כל-כך לא גאה להיות בריטית". קרל לגרפלד, לא בריטי, אבל הכי בינלאומי שיש, האשים את המצביעים: "תראו מי הצביע, אלו היו אנשים מהפרברים. אנשי העיר הגדולה כלל לא רצו את זה. אני לא חושב שזה יעבוד".
מעצב המותג Loewe הצפון אירי ג'ונתן אנדרסון, תומך נלהב ב-REMAIN כפי שאפשר לראות באינסטגרם שלו, הודה יום לאחר המשאל שמבחינתו זהו "יום נורא". המעצב הצעיר שעבודתו בקולקציית אביב 2017 מושפעת מביקורי ילדות באיביזה, ספרד, האשים את התקשורת הבריטית שלא עשתה עבודה טובה יותר בהסברת הדברים. "זה סיוט" הוא סיכם.