לפני כמה ימים נתקלתי בסצנה הבאה: שלוש בחורות שוות מאוד יושבות בבית קפה. קבוצה של ארבעה בחורים לא פחות שווים עוברים מולן. הן מסתכלות עליהם, הם מסתכלים עליהן. אחת לוחשת משהו לאוזנה של השנייה, שישר קמה וניגשת לאחד הבחורים, שבינתיים קצת התרחקו. היא אומרת לו שהוא מצא חן בעיני חברה שלה. הבחור המום ומשותק. כמה פעמים ברציפות הוא שואל אותה מה עליו לעשות.
המשכתי בדרכי, המומה בעצמי מתגובתו של אותו בחור. אני לא מבינה מדוע הוא פשוט לא ניגש לאותו שולחן, הציג את עצמו ופטפט כמה דקות עם אותה בחורה, לבדוק אם יש כימיה או לא. הוא היה חסר אונים מול הסיטואציה.
באותו שבוע, טיילתי על כלבתי, כשמולי צעד בחור שסרק אותי מלמעלה למעטה ובחזרה. איני יודעת מדוע, אבל אני מתחילה לרתוח מבפנים. כשאנו מגיעים לאותה נקודה שדרכנו מצטלבות, הוא מנסה לגשת אליי באסרטיביות ולדבר איתי. אני מתפוצצת עליו. לאחר מכן תהיתי למה הייתי צריכה להגיב באגרסיביות, ולמה לא יכולתי פשוט לקחת את זה כמחמאה שמישהו מתחיל איתי, אפילו אם על פניו הוא לא מוצא חן בעיני. האם יתכן שבחורות מפחידות את הגברים עד כדי כך, שעוד מעט כבר לא ירצו להתחיל איתנו?
שווים אבל שונים
האישה העצמאית והכוחנית של היום כבר לא מחכה שמישהו יתחיל איתה, ואינה חוששת ליזום כשהיא פוגשת מישהו שמוצא חן בעיניה. הכוח החדש הזה של האישה מבהיל את הגברים ומבלבל את זהותם הגברית. הם כבר לא יודעים את מקומם והופכים להיות חסרי ביטחון, או פשוט עצלנים: 'למה להתחיל, אם מתחילים איתי כל הזמן?'
גם לי יצא בעבר ליזום. במקרים רבים, היה זה רק כדי לצחוק עם החברות ולבדוק אם אני מסוגלת לעשות זאת. היום אני תוהה, אם התנהגות שכזאת לא קלקלה את מצב היחסים בין גברים לנשים. גם כשבאמת יצאתי עם מישהו שאני התחלתי איתו, הקשר לא החזיק מעמד לאורך זמן.
פעם רציתי להאמין שאין הבדלים בין נשים לגברים, ולכן, גם בתפקידי זוגיות עלינו להתנהג אותו הדבר. היום אני מבינה שהשוני הגדול בין המינים לא מעיד על חוסר שוויון. גם התפקידים של גברים ונשים, בכל הנוגע לזוגיות, שונים. ברוב המקרים, גבר ירצה להרגיש גבר - שהדברים בידיים שלו ושהוא היוזם. אישה, ברוב המקרים, תרצה להרגיש נשית ומחוזרת. אני יכולה להעיד על עצמי שכשאני נמצאת עם בחור, שאיתו אני יוזמת ומחליטה הכל, ההערכה שלי אליו יורדת ואני כבר לא נמשכת אליו. כמובן שלא צריך להיכנס לקיצוניות של המאצ'ו והאישה הכנועה, אך לא להפסיק "לשחק את המשחק", מה שהופך את הדברים ליותר נעימים עבור שני הצדדים.
ובכל זאת בנות, מה לעשות כשאנו פוגשות מישהו שמוצא חן בעינינו, שעדיין לא הבין שנועדנו להיות יחד לעולמים? איך בכל זאת להתחיל והאם בכלל להתחיל? לדעתי, עלינו לתת לו רמזים עדינים ולדחוף אותו לכיוון, על מנת להקל עליו לעשות צעד ראשון. אני מאמינה שלנשים יש כוח מסוים, אך כל העניין הוא להשיג את רצוננו כשהגברים בעצם חושבים שהם השיגו את רצונם.