לבוש להנחתה

כשדיוויד בקהאם עלה לדשא לראשונה עם קצוות מעוצבים הוא תרם במו ידיו ליצירת מושג המטרוסקסואל. כשאהוד בן טובים מבני יהודה התרוצץ על המגרש באפרו פרוע בשנות ה-70' הוא נתן גושפנקא לעשרות נערים מיוזעים ומקומיים להרים את השיער. מישהו אמר אלי אוחנה ולא קיבל שוונצים בשיער שמתעקשים שלא להיעלם מהעולם? ומה עם המרגלית-הר-שפי-שיק של רוד חוליט והצמות?

תקופת "השכונתיות" של עולם הכדורגל כבר מזמן חלפה הלכה לה. בימינו כבר אי אפשר להפריד בין הקריירה של הכדורגלן על המגרש ובין תפקודו כאייקון מדיה, שלא לומר – מעצב דעת קהל של גברים ונשים כאחד. באופן אישי, אני מופתעת כל פעם מחדש כשאני רואה שחקן "באזרחי". מה לעזאזל קורה להם כשהם יורדים מהמגרש? לאור המונדיאל שמתקרב אלינו בצעדי ענק (תשעה ליוני לא לשכוח!) החלטנו לבחור מספר שחקנים "חמים" ולאוורר להם את המלתחה. קבלו את חסר הטעם, השלומפר, המעודן וזה שאינו מחליף בגדים.

הכדור הראשון שעולה למספרת האחורית שלנו הוא המאסטרו הוותיק אבי נמני: הסמל הצהוב כחול שבגללו ורק בגללו כמעט כל אוהדי מכבי הפסיקו לעודד את הקבוצה ואיימו להמשיך עד שהוא ישוב. זה קרה בעונות 2003-2005, עת מאמן מכבי דאז, ניר קלינגר, החליט להיפטר מ"הסמל" שכנראה האפיל על סמכותו. נמני הוא המבקיע המצטיין במכבי בכל הזמנים ולמרות גילו (33) כוחו עדיין במותנו.

מצטיין בכדורגל אך מעט פחות בבגדים. נמני דווקא צנוע יחסית בהופעתו ומסתפק במכנסי ג'ינס, טי-שירט וסניקרס. אם היה עוצר כאן, סביר להניח שהיה מקבל ציון של כמעט טוב מאד. משום מה, בוחר נמני בחולצות עם איזה הדפס מצועצע שאינו תואם את אישיותו והלוק הכולל; הדפס כסוף או רקמת פרח שאינה קשורה, נראים כניסיון עילג של נמני לשדרג את מראהו הבסיסי. במקרה שלו, כל המוסיף גורע. אם יישאר בלוק נקי נטול הדפסים נקבל נמני כמו שהוא - חסר מניירות אופנתיות לא תואמות אישיות.

השני הוא בכיר המאמנים של ארצנו, דרור קשטן, זה שהגיע עם הפועל תל אביב עד רבע גמר גביע אופ"א בעונה החלומית ההיא. קשטן עתיד לאמן את הנבחרת במקום אברהם גרנט והוא בעל מספר התארים הגדול ביותר מבין מאמני ישראל. קשטן, כיאות למי שבא לעבוד, נותן לאישיותו הרצינית להשתלט על המראה שלו. הוא לא ממש מתעניין או מסתכל במראה כשהוא יוצא לעבודה על הקווים.

יחד עם זאת, כדאי לו להחליף מדי פעם את תלבושתו האחידה והיחידה: חולצת תכלת ומכנסי פנסים מג'ינס. קצת גיוון, מעט צבעוניות ומעוף קטנטן ישפרו ויעשירו את כל המראה ללא היכר, מבלי לפגוע ברצינותו ומראהו השמרני והנבדל מהשחקנים. אני לא מבקשת להיפטר מסימן ההיכר שלו, החמסה שמבצבצת מן המכנסיים. חס וחלילה. זהו אקססוריז חיוני של אמירה אישית חיובית. כשקשטן לובש ז'קט באירועים מיוחדים הוא נראה צעיר יותר, מהודק ואלגנטי. הייתי שמחה לראות אותו מתלבש כך מעט יותר.

ראובן עובד מעלה בי חיוך בכל פעם שאני רואה אותו בטלוויזיה. עובד חי בסרט איטלקי. נראה כאילו הוא למד את הנבחרת האיטלקית על כל שחקניה ועם הג'ל בשיער, העגילים, ניסיון הקוקו והסרט בשיער הוא יכול לצעוד היישר לאלופה בערוץ שלוש ואולי אף לייעץ למלבישה ולתת לה רעיונות חדשים ויצירתיים. בקיצור, הניסיון הנואש להידמות לאייקון כמו דל-פיירו או מלדיני לא עובד, ראובן. זה נראה מזויף ולא אותנטי. אם הוא היה נרגע מעט ומצטנע העסק היה נראה הרבה יותר טוב. שילמד קצת מנמני. עובד הוא שחקן מוכשר ביותר שעושה חיל בבני יהודה. בעבר שיחק במכבי תל-אביב והיה הבטחה גדולה אך יחסיו עם קלינגר עלו על שרטון והוא שוחרר במפתיע מהקבוצה. מקורבי קלינגר אומרים שעסק בטפל ולא בעיקר ולכן איבד את המומנטום. נקווה שגורל המלתחה שלו יהיה טוב יותר.

אחרי בקורת נוקבת שכזו נעבור לדובדבן שבקצפת, זה שנוגע בתהילת הבקהאם, היפה, השרמנטי, הרגיש ובעיקר, זה שנשוי לדוגמנית שהיא גם זמרת וגם שחקנית, שמעון גרשון. הוא היה הסמל הנוצץ של הפועל תל אביב וכמו אוסישקין המתמוטט בכדורסל כך גם התמוטט גרשון עת חבר לכספו של גאיידמק ועבר לבית"ר ירושלים. על גרשון אין לנו הרבה ביקורת. הוא ניזון מתקשורת ומבין אופנה, ואפילו דגמן ואף עזר בעיצוב ליין בגדים בחברת זיפ בשנת 2004. לגרשון אין מה לדאוג, גם אם היה חסר טעם לבטח היה נעזר באשתו המקסימה מלי לוי, המבינה דבר או שניים באופנה.

לירן שטראובר מכהן במשך זמן רב כבן זוגה של חברת הכנסת לשעבר ענבל גבריאלי (למרות אי אילו פרידות) ומספק אייטמים רבים למדורי הרכילות. במקביל, שימש תקופה ארוכה גם כשוער ראשון של מכבי תל אביב ובעונה הבאה נראה אותו בשער "הקופסא", מגרשה של מכבי נתניה. כיום הוא לבד, אך בהתחשב במראהו המצודד, שמתפרש על פני 193 סנטימטרים, סביר כי לא יישאר גלמוד זמן רב. שטראובר לבוש בדרך כלל היטב: חולצות מכופתרות, בעיקר בשחור או לבן, ז'קטים עשויים מעור וטי שירטים השייכים למותגים משובחים. מסתדר בלי בעיה.

קורבן נוסף הוא מיכאל זנדברג הצעיר והמוכשר שאחרי ארבע עונות מוצלחות כקשר באלופה, מכבי חיפה, הוא עושה את דרכו לבירה וגם עליו פרש גאיידמק חסות. זנדברג נראה תמיד קצת לא מסודר, מן שלומפר שצריך להתבגר ולשנות מלתחה. במקומו הייתי מנצלת את נתוניו ומאמצת מראה קולי, קצת מחוספס עם ג'ינסים בגזרה מחמיאה וטי-שירטים בסיסיים צמודים. אולי כדאי להוסיף קצת מהמראה הצבאי בדיטיילים קטנים כמו חגורה או משקפי שמש (אך לא להיסחף, ראה בהמשך).

אחרון ברשימה הוא איציק זוהר, הסלב שעשה תפנית חדה לטלוויזיה אחרי קריירת כדורגל ארוכה ומפוארת. בין היתר הוא מפרשן בערוץ חמש, משחק כשחקן אורח בטלנובלה ואף השתתף בתוכנית הכושלת "THE SHOW".

זוהר אימץ בחום את מושג המטרוסקסואל ולמרות שעידן זה כבר מאחורינו הוא עדיין דבק בכל מה שעושה אותו לכזה. הוא מעודכן מאוד בכל הקשור לאופנה ותמיד ייראה מאובזר עד הסוף עם כובע תואם והרבה תכשיטים מה שמעלה את השאלה אולי הוא קצת מעודכן ומאומץ מדי. ואולי כדאי לאמץ טרנד אחד בכל פעם ולא את כולם יחדיו במערכת לבוש אחת. זכור, לס איז מור.