אנציקלופדיית הרשע

כשהייתי קטנה קעקועים זה היה משהו שיש לפושעים. בתחילת שנות התשעים, כשגרתי בלונדון, נדהמתי לראות הורים לתינוקות קטנים דוחפים עגלות כשזרועותיהם מכוסות בקעקועים, במושגים הישראליים של אז קעקועים והורות עמדו בסתירה.

מאז זרם הרבה דיו בדזנגוף סנטר וגם אצלנו הפכו הקעקועים למיינסטרים. הפושעים, מצדם, התפנו לתחביבים אחרים, כמו מגורים במגדלי יוקרה וחברות עם פוליטיקאים.

בחנות הספרים-בית קפה פרוזה שברחוב דיזינגוף בתל אביב, שהפכה לסניף של צומת ספרים, נתקלתי בספר מדהים, שיותר מכל מבהיר שגם קעקועים, כמו פורנוגרפיה, הם עניין של גיאוגרפיה. ויש בו גם לא מעט פורנוגרפיה.

הספר נקרא "האנציקלופדיה לקעקועי פושעים רוסים – כרך 2" ויש בו תמונות ואיורים מהארכיונים של סרגיי וסילייב, צלם עיתונות, ושל דנציג בלדב, ששימש כל חייו כסוהר בכלא בסנט פטרסבורג ותיעד מעל 300 פושעים מקועקעים ואת הפירוש של הקעקועים האלו בקודים של בית הכלא. הספר נפתח במאמר ארוך ומאלף של אן אפלבאום, מחברת הספר "גולג" וזוכת פרס פוליצר לשנת 2004.

לא רק המיקומים של הקעקועים הרוסיים שונים מאוד מאלה שנהוגים במערב, אלא בעיקר התכנים, שמגלים לנו שלמרות שהטכניקה היא אותה טכניקה ושכביכול מדובר באותה מדיה, הקעקועים שנעשו מאחורי מסך הברזל ביטאו מסרים שונים לחלוטין, ושימשו ככלי מחאה ברמה אחרת מזו שבארצות המערב. בל נשכח שאנשים הועלמו ונרצחו על ידי השלטונות בשל דברים פעוטים הרבה יותר, כך שביקורת על השלטון הקומוניסטי שמקועקעת על הגוף, לעתים על איברים שמבטאים את הבוז בעצם מיקומם – למשל התחת – דורשת אומץ אדיר.

המיקומים של הקעקועים מגלים דבקות בסימטרייה, שזה מפתיע, שכן אתה יכול לעשות שני קעקועים שונים בשני צדי הגוף, אז למה "לבזבז" ולחזור על אותו קעקוע. כך למשל נפוץ בספר קעקוע של שתי עיניים משני צדי עצמות האגן, או קעקוע של סמל רוחות השמיים, כמו של מצפן, על הברכיים דווקא – מיקום שאני חושבת שלא עשו בו שימוש בעולם המערבי.

יש גם כתובות על עפעפי העיניים, שמכילות קללות ואיומים, וכפי הנראה שימשו כדרך להעביר מסרים מאיימים על ידי מצמוץ בלבד. אבל שימוש באיבר המין הגברי הוא אוניברסלי, ועל הפין של אחד הפושעים המצולמים מקועקעת הכתובת "19.5 ס"מ", בעיני זה מעיד על חוש הומור בריא.

מי שחפץ ללמוד יותר על תרבות הקעקועים בעולם המערבי מוזמן לקרוא את ספרו האחרון של ג'ון אירווינג "עד שאמצא אותך" בו נגרר הגיבור אחרי אמו, אמנית קעקוע, מסטודיו קעקועים אחד לשני ברחבי אירופה. מהספר אפשר ללמוד על התרבות הימאית שנמצאת בבסיס עולם הקעקועים האירופי, קעקוע קלאסי של אונייה העוזבת את הנמל על אחת השכמות מבטא את צערו של ימאי על פרידה מתחנה חשובה שעגן בה.

בספר הקעקועים של הפושעים הרוסים אין כמעט זכר לעולם הים. לעומת זאת יש שם המון דמויות של שטנים כהים ושעירים שעליהם סמלי המגל והפטיש והמגן דוד אונסים נשים בהירות וזכות. או דמותו של לנין על גוף של שד משתין על גולגלות שנמצאות לרגליו, עם כתובת שמכנה את לנין "מאונן אמיתי".

לצד האיורים הגסים והאלימים מאוד יש גם כמה איורי קעקועים מפתיעים בתמימותם, כמו איור של סמובר, שכפי הנראה מבטא את געגועו של הכלוא לחום הבית, וגם לא מעט קעקועים של חתולים, שלא ברור בדיוק איך הם קשורים לעולם האפל של בתי הכלא הרוסיים.

הקעקועים שבספר שונים מאוד מהמערביים גם בשל הטקסט הרב שהם מכילים, הספר, שיצא בהוצאת fuel הרוסית, מביא תרגום לאנגלית של הטקסטים האלה ופרשנות שלהם, ובצדם ביוגרפיה קצרה של הפושע הנושא את הקעקוע, ואיזו עבירה הביאה אותו לבלות בין כותלי הכלא.

קעקועים שימשו, מתקופות קדומות מאוד, חברות שונות לביטוי תרבותם, הספר הזה חושף את הקודקס הפנימי של תת התרבות של בתי הכלא הרוסיים ומלמד על השלטון הסובייטי יותר מכל ספר היסטוריה. לפי מה שידוע לי, הקעקועים שמאפיינים את בתי הכלא בישראל הם שלוש נקודות על החלק שמחבר בין האגודל לאצבע בכף היד, שמסמל את המסר FUCK THE SYSTEM, והכתובת, שממוקמת בדרך כלל על החלק העליון של הזרוע "אין כמו אמא".

לנוכח דלות החומר של הפושעים הישראליים אנחנו יכולים לבנות רק על האסירים הפלסטינים, שמכונים "בטחוניים", אולי מהם ייצא פעם ספר קעקועים מעניין.

Russian Criminal Tattoo Encyclopaedia volume 2, להשיג ב"פרוזה צומת ספרים" דיזנגוף 163 (לא נמצא בחנויות אחרות ברשת). מחיר קטלוגי 173.40 ש"ח.