שימו את עצמכם על רטט

קליפ הבורלסקה החדש של ליידי גאגא וביונסה לשיר Telephone, הוא אחד התוצרים הכי אקסצנטריים שנצפו בגזרת המוזיקה זה זמן רב. הרעיון: להמציא מחדש את הפאם-פאטל ולהעביר אותה דרך מטחנת סטייל הרסנית.

כדי לעשות את זה, הקליפ מצטט, בדמותן של צמד הזמרות השוקק, כמעט כל סרט אייקוני שמימש את המופעים המופרעים יותר של Girl Power. הומאז'ים פרועים לתלמה ולואיז, וונדר-וומן, קיל ביל, דמויות קומיקס ובורדל שלם של גסויות מענגות (כולל סצינה לסבית בלתי נשכחת בבית-כלא) הופכים את תשע הדקות (פלוס) האלו לחוויה רוטטת כל כך, שאפשר לסלוח על כל התוכן השיווקי שהיה צריך לממן את כל האקסטרווגנזה הזו.

כצפוי אצל גאגא, האופנה היא הכוכבת המשנית, אם לא הראשית. הסגנון כולו, מהקליפ עצמו ועד רצף העיצובים ההיפראקטיבי, נגוע בכוונה במעין סכריניות חולנית ופרוורטית, שמציגה נשים מתקתקות, אלגנטיות, אבל רק במבט ראשון. עוד לפני שמבינים את יחסי הכוחות, השמלות הקלאסיות עפות ובמקומן פורצת מיניות בוטה, כמעט רעילה, שהופכת בשניות לריקודי חוטיני ותחתוני ניטים או חליפת מיס אמריקה חסרת בד. מיניות, המפגינה נשיות דורסנית, שמחסלת, תרתי-משמע, כל אופציה להתנגד לה.

על עבודת הסטיילינג המפעימה אמון סטייליסט-העל ניקולה פורמיקטי, וכהרגלו בקודש, התוצר מושלם ומצליח להוציא אפילו מביונסה צדדים שלא ראינו בה, כאילו ונכנעה לטון הקרטו?ני-קטלני של גאגא. כדי להבין איך נוצר הקסם, פורמיקטי פרסם בבלוג שלו רשימת מכולת מדוייקת המסגירה מאיפה הגיע כל היופי הפראי הזה: שמלות וינטג' של טיירי מוגלר, תלבושות-עור של לייבל הפאנק הניו יורקי Bess, או פריטי פופ של ז'אן שארל דה-קסטלבז'ק.

כדי לקחת את מימד הפנטזיה אף רחוק יותר, להפוך אותה לאגדה מודרנית פוליטיקלי אינקורקט, חלק מהעיצובים, כמו חליפת נמר שהיא ספק תחפושת, נוצרו במיוחד עבור ההפקה על ידי Haus of gaga, קבוצת הסטייל האישית של הזמרת.

קליפ או סרט? פרובוקציה או מימוש חתרני של תרבות הפופ? התיאוריה על כך שגאגא יוצרת מהפכה דומה בהיקפה לזו של מייקל ג'קסון בעולם הפופ, נדמית מוחשית מתמיד.