מאחורי מסכי וידאו ענקיים, בגובה של קיר, עליהם הוקרנו תמונות של מים שוצפים, הגיח דודי בלסר בג'ינס מהודק בחגורת חוטבי עצים, ומעיל עור ארוך בבטנה פרוותית, שליטפה את חזהו החשוף. כך נפתחה תצוגת האופנה של קסטרו-מן סתיו-חורף 2005. בלסר היה רק אות הפתיחה, ואחריו הגיחו, כנראה, כל הדוגמנים הקיימים בארץ, ועוד כמה שנאספו בדרך בתחנות אוטובוס. תרשו לנו להתעכב עוד שנייה על סוללת הדוגמנים שכיכבה בתצוגה, לפני שנדון בבגדים, פשוט מפני שאי-אפשר להתעלם מהעניין.
חוסר האחידות בין הדוגמנים היה כה בולט, עד שלעתים עורר הדבר התלחשויות תוהות מסביב מיהם הבחורים עם הרגליים הקצרות במיוחד, אלה שצועדים כאילו העירו אותם מהשינה ואלה שנדמה כאילו משהו תקוע להם במעלה הרקטום. כל אלה אולי מצטלמים מצויין, אבל על הבמה הם נראים כמו סוג נדיר של הומור, ובעיקר למול דודי בלסר הססגוני, הזקוף, גבה הקומה ויפה העיניים, ועוד בודדים כמו אורן תורג'מן (שיזכה למצוות) ומרטין הסקנדינבי (שיתגייר כבר).
הסקנדינבי ההורס
בהמשך לטרנד האחרון בתצוגות גבריות, הגיחה בין הקולקציות דוגמנית נשית, כשהפעם היתה זו טויה שהיתה אחראית על אתנחתא מונגולית, וסיפקה ציצת-שד משמחת, לקול מצהלות הגברים בקהל. בקסטרו השתדלו במיוחד לייצר תצוגה בלתי קונוונציונלית, ובנוסף לגיחות של טויה (אוהבים אותך גי'נגיס חאן!), בשלב מסוים עלתה לבמה קבוצה של דוגמנים בבגדי ים זרחניים מינימליים ושכפ"צים בצבעים תואמים, צעדה בצוותא באווירת מצעד יום-העצמאות ועוררה תחושת פטריוטיות וגאווה בלבבות, (כאמור, מהסוג שמעוררים פרחי טיס בסיום קורס).
הבגדים שהוצגו בתצוגה כללו 5 קולקציות, כל אחת בהשראה אחרת, כאשר לא כולן מתאימות לחורף המזרח תיכוני החנוני-משהו. על כן, היה תמוה במקצת לראות את הדוגמנים בבגדים בסגנון וינטאג', שעוצבו בהשראת חוטבי-עצים ושוכני-יערות (יערות קק"ל?) וכללו סוודרים סקנדינביים עם דוגמאות איילים, מכנסי צמר משובצים עם כיסים אלכסוניים, בטנות פרווה וקורדרוי ורודים, שלהם נוספו פריטי סטיילינג כמו כובעי פרווה, צעיפים סרוגים, חגורות עור וקנבס ומגפי עור משופשפים. יש להניח שהסיבה לסטיילינג ספציפי זה היא רשת חנויות קסטרו שייפתחו בגרמניה בספטמבר, ונוכחותם של נציגי החברה הגרמנית השותפה לקסטרו בתצוגה.
בלבלת אופנה ויראלית
עם הצגת הסגנון הספורטיבי יותר של הקולקציה, הוחלפו תמונות הוידאו על המסכים בתצלומים גלקטיים, והדוגמנים עברו להציג מראה רטרו ספורטיבי צבעוני שזכור לטוב מקולקציות קודמות. בין הפריטים שגמרו לי להרים גבה היו מעילים ומכנסיים מניילון מט ומבריק, גופיות רשת (שאף גבר כמעט לא יכול להיראות בהן טוב), ומכנסי טרינינג ורודים, שאף גבר ישראלי לא יעז לקנות וחבל. לוק סרטי ה"פילם נואר" משנות ה-40 הביא איתו בדים מעולמות מחויטים כמו טוויד, צמר משובץ וסריגי מעויינים. את אלו הציגו הדוגמנים על רקע פסי רכבת מתחלפים. בין הפריטים יוצאי הדופן בלט ז'קט- מעיל טוויד עד לברכיים, שמזוהה מאוד עם הלוק האירופאי המחויט והקלאסי, ועשוי לעניין את השותפים הגרמנים, אך פחות את גברברי האוריינט הישראלי.
ההשראה ששאבו יוצרי הקולקצייה מהקומיקס היפני וסרטים כמו "מועדון קרב ו"התפוז המכני" הביאה לשימוש מפוקפק בחולצות לייקרה וטי שירטים בהדפסים שונים ,ומעילים בגזרת טייסים עם צווארוני פרווה.
בלטה בתצוגה קולקציית מעילי עור אדומים ולבנים בגזרות שונות, שעוררו חשד שהם נראים טוב רק על הדוגמנים, ואילו על ה"משה הארצישראלי המצוי" הם ייראו כמו בלבלת אופנה ויראלית. לסיום, עלו כל הדוגמנים בזה אחר זה לצעידה במעילים אדומים ארוכים ומכנסי ג'ינס (בלי חולצות) וסיפקו פינאלה מרשים באמת ומרגש. בסך הכל, אין מה לומר, כל הכבוד לקסטרו. אסור לשכוח שהם היו הראשונים שהרימו את הכפפה, והביאו לנו אופנת גברים מוצלחת, מעודכנת, נוחה, לא יקרה וזמינה כמעט בכל מקום בארץ. ואת דודי בלסר.