פשוט תגידו

אחת התכונות שאני הכי שונא אצל נשים בכלל ובחורות בעיקר זה הדיבור המרומז. כך למשל, עשית את הטעות הנוראית ובאיזשהו אופן עקיף רמזת לזוגתך שהיא כבר לא כל כך רזה כמו שהיא הייתה פעם, או ששכחת את יום השנה של המכתב הראשון שהיא כתבה לך לפי התאריך העברי. אתה מרים לה טלפון, וכבר אתה שומע בקול שלה רמות מרמור מתקדמות שמתחילות להתגבש ולהסתדר בשלשות לקראת המתקפה הכוללת.

לאחר מספר שאלות אתה מתחיל להבין שמשהו אצלה לא כשורה: היא עונה תשובות קצרות של "כן" ו"לא" לשאלות שהיא בדרך כלל נואמת עליהן עשרים דקות בנאום שכולל גם תכנית מדינית. ואז מתחיל המשחק. "קוקי הכל בסדר?". והיא עונה "כן". אתה שואל אותה שוב. "את בטוחה?". והיא משיבה ב"כן" קצרצר ובעייתי עוד יותר. בשלב הזה, הגבר מתחיל לאבד את העשתונות ויודע שכל שאלה שלא קולעת למטרה, מרחיקה ממנו את המפגש המיני הבא בעוד כמה ימים, ומקדמת את נשירת השיער בעוד כמה מילימטרים.

"טוב" אתה מנסה לשלוח את הרובוט לסילוק פצצות. "אז את רוצה לעשות משהו בערב? יש סרט ממש טוב של ניקול קידמן שאני ממש רוצה לראות". "טוב" היא עונה בטון קפוא, שיוצר אווירה של ירושלים אחרי חיסול מנהיג חמאס.

"טוב" אתה אומר בחשש "אז אני מזמין כרטיסים לסרט". ואז זה קורה "כן, כן... לך תראה את ניקול דידמן, אולי עליה הג'ינס הכחול כן יושב טוב מאחורה. אולי ניקול קידמן גם עברה שבעה מבחנים בסמסטר האחרון ועוד נזכרה להכין לך באמצע עוגה ליומולדת של אורן חבר שלך, ללכת איתך למסיבה של דני ולקנות איתך חולצה בקניון, כי את כל החולצות היפות שלך כיבסת בלי מרכך. אז כן בוא, בוא נלך לראות את הסרט החדש של קידמן".

זהו- נגמרה ההודנה. מעכשיו אתה עסוק במשך עשר דקות בהתנצלויות רטרואקטיביות עד לשנת המס 2001. כל ההפקה המיותרת הזו היתה יכולה להיגמר אם היא רק הייתה אומרת לך לפני חודש שהג'ינס יצא מהכביסה כמו מאובן, כי לא שמת מרכך.

אנחנו צריכים להיות קוראי מחשבות. על כל גבר מוטלת החובה להיות טלפאת. למה אתן חושבות כל הטלאפתים הגדולים הם גברים? ועדיין, אורי גלר יכול לעצור שעונים ולתקן אותם דרך הטלוויזיה, או לכופף שני סרוויסים כשהוא מערבב את הקפה בבוקר, אבל הוא עדיין לא יכול לחשוב למה אשתו כועסת עליו כשהוא קונה כורסת מסג' ענקית לטלוויזיה בצבע צהוב.

החיים היו יכולים להיות יותר יפים אם נשים היו קצת כמו גברים בקטע הזה. נגיד גבר אומר לחבר שלו: "צ'מע בנאדם הנעליים החדשות האלה ממש מכוערות". הגבר השני יגיד: "לא טוב לך, לך להזדיין לפני שתמצא את הנעל המכוערת הזאת רודפת אחריך" וזהו. נגמר הדיון. אם גבר יגיד את זה לחברה שלו בטעות, הוא יכול לזרוק עם קופסת הנעליים גם את האיבר שלו, כי הוא בטוח לא ימצא מה לעשות איתו עד לפחות שהוא יקנה לה שני זוגות נעליים וארנק תואם.

בגלל זה אני מבקש מכן הנשים, אם יש לכן משהו על הלב פשוט תגידו. אל תרמזו, ואל תתמרמרו ובטח ובטח אל תגידו "כן, כן" כשאתן רוצות לתלוש לנו את הראש מהצוואר. ודרך אגב זה גם לא בושה להגיד שאתן חרמניות. אני לא מכיר גבר אחד שיגיד לא, כשחברה שלו רוצה קצת פ??מ?פ??ג?טו?א?ז'. אל תלטפו לנו ת'גב ולא את הכתפיים. אם אתן חרמניות פשוט תפעלו. תוך חצי דקה אנחנו מגייסים את המילואימניק הקטן בצו 8. בהתחייבות.