אוננות או נמות

אחת ההנאות הגדולות ביותר שיש לנו הגברים ושממנה אנו מקבלים את הסיפוק העצמי הגדול ביותר, היא הסיפוק העצמי הגדול ביותר. אין יותר כיף מלשבת עם עצמך ככה בשקט ולהרגיש שזה הזמן הטוב ביותר לשלוף איזו קלטת וידאו, מגזין או קובץ מהמחשב ולפנק את עצמך בקצת זמן איכות עצמי.

כמובן שבגיל ההתבגרות מדובר בדרך חיים, והגילוי העצמי של כלי השעשוע החדש-ישן בשלב החיים המתוסבך הזה, יוצר התעסקות עצמית מאסיבית, שמפתחת כישורי התחבאות ושרירי יד אחורית מרשימים ביותר.

אין כמו הימים המאושרים והנדירים שכל הזמנים מצטלבים יפה יפה. ההורים לא בבית, כל האחים והאחיות איכשהו התפוגגו ואז מגיע השלב של שליפת קלטת הוידאו האסורה לצפיה מבין מדפי הבגדים/מתחת לספרים/מעל הספריה או מכל נקודת מחבוא מאולתרת אחרת שלא הייתה מאפשרת גילוי של הקלטות הלוהטות אפילו לפקחי האו"ם בעיראק. אתה מבסוט, הוא מבסוט ואפילו הכושי בסרט הכחול מבסוט.

אך כמובן שאי אפשר להיות מתבגרים לנצח ובשלב מסוים גדלים וגם מוצאים בת זוג לחיים, אך הידיד הקטן שיושב למטה מופנם, זקוק לעיתים לתשומת הלב האישית שרק אתה יכול לתת לו. בלי קשר לבחורה שאיתך ולכמה שהיא מדהימה (נניח) אין כמו היחס האישי מהידיד הוותיק שמכיר את כל הטריקים והשטיקים בהפעלת הציוד הרגיש ביעילות מקסימלית. זה לא חשוב כמה תנסה להסביר לה איך ואיפה ללחוץ, זה כמו מתכון של סבתא, אין מרשם צריך לעשות את לפי הרגש והניסיון.

השאלה הנשאלת היא האם זה הגיוני בעיתות של זמינות מינית מצד הפרטנרית (לא כולל מחזור כמובן, יום לפני מבחן חשוב או משחק כדורגל), שאתה או היא תפעילו את הציוד בעצמכם? האם אין כאן הדדיות מינית שאמורה לגרום לכל צד במערכת היחסים לרצות ולרצות את השני בזוגיות באופן עקבי? ומה קורה אם ביום שלישי לא בא לה, ולא בא לה אפילו אם תגיד לה שהיא לא תזכה לראות את יום רביעי, האם היא נכשלה בתפקידה וכמו עראפת היא לא פרטנרית אמיתית לצעדים מרחיקי לכת? סליחה, אבל אין לי תשובה על זה אני רק מעלה כאן תהיה ממורמרת בשמי ובשם עוד כמה חברים.

גברים, אל תשאלו את החברה שלכם אם היא עושה את זה או לא. אתם לא רוצים לדעת!!! ירימו יד הגברים שחברה שלהם תודה בפניהם שהיא מענגת את עצמה לבדה, ולא ירגישו כאילו נחתה עליהם בומבה לאגו השברירי. הרגשה מוזרה נכון? אתם בטח שואלים את עצמכם "החברה שלי צריכה לענג את עצמה אם היא איתי? אני לא מכונת מין משומנת מספיק בשבילה?" היא הייתה עונה לך על השאלה אם היא לא הייתה עסוקה בלהסתגר בחדר עם אימג'ים של ברד פיט מ"טרויה" בראש (ואתה חשבת שהיא לא תאהב את הקרבות - טיפש).

דיברתי על הנושא פעם עם בת זוגתי, והיא די התעצבנה כשאמרתי לה שכשפינקתי את עצמי לא חשבתי עליה. והיא עוד יותר התעצבנה כשהתבוננתי עליה בגיחוך ושאלתי למה לי להכניס ראש חרמן למיטה קרירה – האם לא סבלתי מספיק? האם העובדה שאת לא סיפקת אותי מלכתחילה לא מספיק מפריעה לך שאת צריכה לשאול שאלות מטופשות? ובכלל, האם העובדה שהפה שלך מופנה אלי כשהוא יורה מילים בעודי חרמן לא מהווה הקצאת משאבים לא יעילה?

נשים יקרות, עבורנו הגברים מדובר במעשה חובה שהוא בגדר החדר האינטימי שלי במערכת ה"ביחד" הכה כובלת לעיתים. מעין מועדון קטן ואקסקלוסיבי שבו רק אני ג'ינה ג'יימסון וסילביה סיינט חברים (הפילגשות הפורנוגרפיות המועדפות עלי). לא משנה כמה נשכב איתכן, פעם בכמה ימים אנחנו צריכים לתדלק בתחנת הבית - אז שחררו אותנו.

למה אתן רוצות שנהרוס לנו את הפנטזיה? גם ככה זו האופציה היחידה שלנו לרגע של שמחה אישית ולא בשותף עם אף אחת, למה לקלקל? תבינ,ו גם ככה בזוגיות אין לנו כל כך הרבה שטח פרטי, האמבטיה מלאה בקרמים וטואלטיקה שלכן, חדר השינה נראה כמו מחסן של קסטרו, בשירותים יש טמפונים, בסלון יש נרות וכלים עם פרחים יבשים, ובמטבח יש מכשירים שנראים לנו כמו כלי עינויים או שמקומם בחדר המיטות.

המין בזוגיות תופס מקום משמעותי והאופציה למין זמין עם הבחורה שאתה הכי אוהב היא אחד היתרונות הגדולים ביותר במערכת המשותפת. למרות זאת אנחנו צריכים את ההפסקה הקטנה לעצמנו - אבל הכל במינון. אל תשכחו שחלק מהחובות של בן הזוג הוא לדאוג לחיוך על הפנים של החלק השני בקבוצה, בין אם זו אישה ובין אם זה גבר, אבל במיוחד אם זו אישה. גם ככה לגברים יש בעיה מורשת של שמירה על מונוגמיות, אל תעזרו לנו לחפש תירוצים. כי אם מצד אחד אתה נשאר במערכת זוגית נאמן ומצד שני אתה משקשק את הקוביות בעצמך, זה קצת כמו לקנות את הפרה ולהיות רגיש ללקטוז.