אחד ההבדלים העיקריים בין נשים וגברים הוא ההבדל בין היחס של גברים לחברים שלהם והיחס של בנות לחברות שלהן. גברים מקבלים ערכות חברים שמגיעים עם בצירים שונים במהלך החיים. יש את ערכת החברים מהבציר המוקדם- יסודי + שכונה. ערכת בציר ההתבגרות- תיכון + צבא וערכת הבציר המתקדם אוניברסיטה/מילואים/עבודה/כלא (תלוי בכיוונים של החיים).
אצל גברים, חברים נשארים לתקופות ארוכות, לפעמים עשורים רבים. לי יש חברים שאני בקשר טוב מאד איתם, כי בכיתה ג' היה להם מחשב עם משחקים שאהבתי ו-20 שנה אחר כך הם מתייעצים איתי על שירים לחתונה שלהם. אצל גברים, חברים הם כמו אחים מוגבלים - גם אם הם מעצבנים, דופקים ברזים, שולחים לך פיצות הביתה באמצע הלילה או יורים לך בכלב הם לכל החיים. סגור. כי לך תמצא לך עכשיו חברים חדשים שיכולים להיכנס לך לראש מיד, ומכירים את הערס של הכיתה ביסודי שהיום הוא נגר או את המורה עם העיגולי זיעה מכיתה ח'. ל?בנות שורה של חוויות משותפות לוקח שנים. גם ככה אתה צריך להסביר כל פעם את הבדיחות הפרטיות האלה לחברה החדשה שלך, אז עכשיו צריך גם לעדכן חברים חדשים בחוויות הילדות שלך?- אין לי עצבים, עדיף להישאר עם המוגבלים המוכרים.
אצל נשים חברות הן כמו דירות שכורות, כמעט כל שנה יש משבר על חידוש החוזה, לפעמים עוברים אותו ונשארים איתן לעוד תקופה ולפעמים מתפוצצות השיחות ומתקדמים לדירה הבאה. כמה בנות מעל גיל 25 אתם מכירים שיש להן יותר מארבע, חמש חברות? מעט מאד נכון? חברות לא שורדות. אתה שואל בחורה "מה עם מיטל חברה שלך, למה אתן לא מסתובבות כבר ביחד?" בדרך כלל הן יגידו "אני לא בקשר איתה" כשהכוונה היא "הכלבה הסרוחה חשבה שהיא יותר טובה ממני וקנאה בי כי מצאתי חבר" או "הזונה חשבה שאם היא עובדת בסטארט-אפ היא לא יכולה להרים טלפון ולשאול מה קורה למרות שאני לומדת וממלצרת וגם לי אין חיים".
חברה זה כמו נעליים
המשבר הכי גדול שאני מכיר שעובר על חברו?ת הוא, כשאחת החברות מוצאת חבר חדש. כשלבנים יש חברה חדשה אין חשש מחדירה לטריטוריה הטסטוסטרונית או פחד מאיזשהו סוג של קנאות חתולית, המקסימום שישאלו אותך הוא "יודעת להזדיין?" או "איך השדיים?". אצל בנות, עם בואו של החבר החדש מתחיל תהליך התנתקות חד צדדי הדרגתי ללא אישור במרכז הליכוד, בו החברה הלא מפרגנת מחליטה שאת החלק שלה במערכת היחסים תופס הבחור החדש והיא נעלמת אל בין הצללים, עד שהן ייפרדו בעזרת השם או יתחתנו רחמנא לצלן. במקרה הזה היא תעלם לחלוטין. לעיתים התהליך מתרחש עם כמה חברות במקביל והחברה נשארת עם חברה אחת או שתיים.
הבעיה היותר גדולה היא שבחורות לא מצרפות חברות במהלך הדרך כמו הגברים, הן פשוט מחפשות את החברה שהכי תתאים להן לאותה התקופה, כמו נעליים. וכמו כל נעל, גם אם היא לא מתאימה כל כך, אפשר להסתובב איתה כמה עונות ואז להתקדם לזוג הבא. מבחינתנו הגברים, נסתובב עם אותן נעלי קיפי גם באחוזת ראשונים.
למה לבנות אין חברות עם פז"מ? כי בנות הן הראשונות שיודו שהן כלבות קנאיות. חוסר יכולת לפרגן ולוותר על ספייס לטובת בן זוג חדש הוא רק סימפטום של חרדת הנטישה המעצבנת שמאפיינת כל כך הרבה נשים. מה שמוכיח את התיאוריה הוא הקמבק הפתאומי שחברות טובות עושות כשנפרדים מהחבר. כשזה לא קורה מתרחש התהליך שכל גבר שחי בזוגיות מכיר השידוך. אתה מנסה לשדך את חברה שלך לחברות של החברים שלך.
כי זה המצב האידיאלי מבחינתנו הגברים:
א. היא לא תהיה עליך כל השבוע ותיתן לך אוויר לנשימה.
ב. היא תהיה עם מישהי שאתה מכיר והסיכוי שתמצא אותה במועדון חשפנות רוכבת חצי ערומה על כושי משומן הוא נמוך.
ג. שידוך מוצלח גורם למפגש יותר תכוף עם חבר שלך וביטול אופציית הנדנוד הכפול שיש כששתי הבחורות בבית ואתם מדברים על "הדוגמניות".
ד. שידוך מוצלח יגרום לחברה שלך לבקש להיפגש יותר עם חבר שלך וזה ניצחון כפול במיוחד עכשיו בשלבים המעניינים של ליגת האלופות.
ה. והאחרון והכי חשוב. אם הן יתקרבו מאד הסיכוי לאורגיה עולה.
לכן גברים, אם חברה שלכם סובלת ממצוקת חברות ורוצה שאתה תהיה החברה הכי טובה שלה כי היא לא צריכה אף אחת, תתקשרו לחברות של החברים ומיד. כי מי יודע אולי תמצאו את עצמכם משחקים יותר מפעם בחודש ב-GTA כשהתרנגולות מרכלות במטבח על מתכונים לעוגות גבינה עם פירורים, על איך אין כלום לקנות בקולקציה החדשה של רנואר ועל הנטיות המיניות של הראל סקעת.
יוסי טרבלוס מופיע יחד עם שחר חסון, אדם שרון, אמירם טובים וירון ברלד במופע "סטנד אפ אל תוך הלילה" בכל שישי ב-00:30 במועדון "צוותא" בתל-אביב.