וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הניקיון הגדול

ברברה לורינס

31.10.2004 / 17:14

ברברה מתנקה מבפנים ובמחוץ, מחליפה פלאפון ומנפנפת בחור ששום זיכרון כבר לא יזכור אותו, גם לא זה הסלולרי

בחודש שעבר, חברה שלי העניקה לי לכבוד יום הולדתי סלסלה עם כל מיני סבונים. היא איחלה לי במשחק מילים יפה, לעשות פעולה של "ניקיון", כדי להתחיל שנה חדשה. לא ידעתי אז, עד כמה מילותיה יהיו לי משמעותיות. הנה כמה מילים כדי שתבינו את השתלשלות העניינים:

כבר הרבה זמן אני רוצה לעבור מהרשת הסלולרית שלי לרשת אחרת, אך מתקשה להיפרד. בנוסף, כשהבחורה במוקד מסבירה לי שלא אוכל להעביר את הזיכרון למכשיר החדש, חרדת הפרידה שלי מתעצמת. "הזדמנות מצוינת לעשות סדר ולבדוק מי באמת החברים שלך", היא טוענת.

את דניאל הכרתי לפני שנה ובילינו ערב נהדר. מאחר שאני כבר לא רגילה להתלהב ממישהו, בסוף הערב אני נלחצת ועוזבת בצורה מעט פתאומית. בהגיעי הביתה, אני מבינה שיתכן ושידרתי מסר לא נכון ועל מנת לתקנו, אני מתקשרת אליו כדי להודות לו על הערב הנפלא. הוא אומר לי שהוא מרגיש כמוני ושידבר איתי מחר, כדי שניפגש שוב. אגו גברי פגוע, או פשוט חוסר מוטיבציה, אך דניאל נעלם.

ביום שבת, שנה לאחר מכן, דניאל פונה אליי, מזמין אותי לדייט שני, ושואל אם מאוחר מידיי. ברוח טובה אני מסכימה ופעם נוספת מבלה ערב מהנה, עם בחור שמקסים אותי. על פניו הוא נראה מתלהב לא פחות ממני.

ביום ראשון אני בגינה עם כלבתי האהובה, כשלפתע היא נעלמת. בהיותי אמא פולניה עם תעודות, אני רצה לחפש אותה מלאת דאגה. כשאני מוצאת אותה אני מרגישה שקצת פחות כבד לי בצוואר ומבינה שהפלאפון שלי חלף עם הרוח ושזה כנראה הפוש הקטן מ"למעלה" כדי לעזור לי להיפרד. באותו ערב אני לא יכולה להיפגש עם דניאל, אך למחרת אנו מדברים וקובעים לשעה עשר בלילה.

בזמן שאני כותבת את זה אני תוהה למה כל-כך התפלאתי באותו ערב, כשהוא דפק לי הברזה מהסרטים - מבלי אפילו להודיע לי עם איזה תירוץ עלוב, באלגנטיות מוחלטת, דניאל פשוט לא מופיע. מאחר שמספרו שמור בפלאפון האבוד שלי, אני גם לא יכולה להתקשר אליו.

פתאום מתחילים לי כאבי בטן ובחילות. ייתכן והם קשורים לרגשות שצפים בי עקב התנהגותו של דניאל? לא... יש לי קלקול קיבה. הגוף שלי מתחיל "להתנקות" (ולא אכנס כאן לפרטים) מכל תכולתו.

כשמצבי מחמיר, שולחים אותי למיון. במיון, הרופא שמטפל בי נראה כמו שחקן ראשי של הסדרה "אי.אר" וזה ישר מעלה לי, ולחברה שבאה איתי, את מצב הרוח. הוא עונד טבעת נישואין, אך זה בהחלט לא מונע ממנו פלירטוטים אינסופיים. בהיותו חתיך עולמי, אני מתפדחת להסביר לו על השלשולים, אך לאחר אינספור בדיקות ושאלות, כמה אינפוזיות וזריקה אחת הוא שולח אותי הביתה, עם חיוך על פניו.

לאחר יום נוסף של מנוחה, אני סוף-סוף מצליחה לפתוח את המחשב שלי ואת מחשבותיי. אני מתקשרת ל-144 ולהפתעתי נותנים לי את מספר הסלולרי של דניאל. אני מתקשרת אליו כדי לשאול אותו מה קרה. חשבתי שלפחות יהיה לו סיפור מעניין, אבל אני מוצאת את עצמי מדברת עם אדם נבוך ומגמגם, שאפילו לא טורח להתנצל על זה שהבריז לי.

היום בבוקר קמתי עם הרגשה צלולה ונקייה. עם כל ההקאות והשלשולים, אפשר לומר שהגוף שלי "נקי" לגמרי ואני אנצל את ההזדמנות גם להתנקות משאר רכיבים מיותרים מחיי.
למה אנו כל-כך פוחדים להיפרד? עם הפלאפון החדש, אני מסתדרת יופי. ולגבי דניאל, הפעם אני באמת נפרדת ומוחקת אותו מזיכרוני. אין צורך לומר שבשנה הבאה, לא אסכים ללכת איתו לדייט שלישי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully