הרבה הדפסים שמתפשטים על כל הבגד, גזרות שמתרחקות מהגוף ומעלימות אותו, שילובים "נועזים" ומוגזמים של הדפס תמונה וצורות, שילוב של בדים בוהקים, ג'קט גדול מעל למכנס גדול, חליפת מסע אפורה כמעט מאופקת עם גזרה שהטוויסט שלה צעקני מדי. מה זה היה?
הקטלוג החדש של סיגל דקל, השאיר אותי מבולבלת מאד. גם בעונה הקודמת היו בקולקציה של המעצבת יותר מדי סוגי בדים והדפסים שחוברו ביחד, חצאיות נוקשות בגזרה לא מחמיאה עם שכבה כפולה למטה ועד דגמים שמשדרים חיפושי דרך בלתי נפסקים, של מעצבת שמעדיפה את העמוס על פני הקו השקט והחכם.
הקטלוג החדש ניראה מיושן. ההעמדות הקפואות מזכירות את הדוגמניות של גוטקס בשנות השמונים והקונספט של בחורות בלב מדבר עוצרות טרמפים, לא רענן. אפילו "גריפ" כבר עשו את זה לפני היות שרי גבעתי. עם בגדים פחות מושקעים אמנם, אבל עם כביש דומה. את מעצב השיער שעבד בקטלוג של דקל בכלל צריך לנער. אפילו במןדעות של ראש אינדיאני בזמנו, לא עשו תסרוקות כל כך מתאמצות, מוגזמות וחסרות שיק .
בחנויות של דקל לעומת זאת, תמיד מוצאים פריטים יפים ואסור לפסוח עליהן. בחנויות תמיד מוצאים גזרות טובות של מכנסיים, חולצות וז'קטים. איך מסבירים את זה?. אולי בהתיחסות לקטלוג כאל הצגת תכלית ותו לא? אם כן, היא ראוותנית מדי.
