בלונדון הגשמתי חלום עם שני גברים הולנדים. כפי שכל חובב אופנה ישראלי מתוסכל יודע לדקלם, ויקטור אנד רולף, צמד המעצבים האוונגרדים חברו לרשת H&M (האנס ומוריץ) השוודית, לקולציה חד פעמית בעיצובם, בת 35 פריטים. H&M עשו את זה בעבר הלא רחוק בהצלחה מסחררת עם קרל לגרפלד ועם סטלה מקרטני. כשזה קרה עוד גרתי בארץ וכל שנותר לי היה להזיל ריר על הפריטים שחברותי רכשו להן מהקולקציות החד פעמיות האלה, בזמן שיטוטיהן בחו"ל.
אבל עכשיו אפשר לנגב את הריר מהסנטר. עשיתי את זה. יש לי כתובת מסודרת באירופה ואני ממש בלב העניינים כשהדבר הגדול הזה קורה (לחברות שלום. נראה מי מזיל ריר על מי). עזבו אתכם מלאגרפלד וממקרטני. ויקטור אנד רולף! כבר שנים שאני מתה לקנות בגד שלהם, כל בגד. הם יחידים במינם והיציאות שלהם תמיד מצחיקות בנועזות שלהם. אצלם הכל תמיד שואו.
ב2002 נושא ההשראה שלהם היה בבושקה. אז הם הלבישו דוגמנית בתצוגה בעשר שכבות של בגדים אחד על השני והיא התפשטה מהם, שכבה אחרי שכבה וחשפה עשרה לוקים שונים תוך כדי עמידה על במה מסתובבת. הזמרת טורי איימוס הופיעה בתצוגה שלהם והזמר הניו יורקי רופוס ווינרייט, החביב על הצמד, נתן את הטון המוסיקלי גם בתצוגה שלהם וגם בפסקול לקמפיין הבושם שלהם, פלאוור בום (FLOWERBOMB).
במכירות הקודמות של קולקציות שעיצבו להמונים מעצבי על ב- H&M התורים היו הסיפור הקשה. אז מה. אבל שום דבר לא יפריד ביני לבין ז'קט הטוקסידו השחור (59.99 פאונד), ולבין הסווטשירט האפור עם כיווץ הלב מקדימה, עם הטאץ' של הריקמה בחרוזים (29.99 פאונד), שראיתי מבעוד מועד באתר האינטרנט של החברה.
קרב פנים אל פנים
ידעתי שהחנות באוקספורד נפתחת בתשע, מכאן שהתייצבתי מולה בשמונה בבוקר וגיליתי להפתעתי רק 40 נשים שהגיעו לפני. יש גם קולקצית גברים אבל הם כנראה קולים מידי בשביל לעמוד בתור. תוך עשר דקות כבר הסתדרו מאחורי עוד חמישים נשים בריטיות ויצרו תור אנגלי מנומס ושקט. ואז השיחות התחילו. כולן מדברות אחת עם השנייה על מה שראו באינטרנט, איפה זה הולך להיות ממוקם בחנות וכמובן על אהבתן לאופנה. בחורה נחמדה ועדינה אחת למשל, סיפרה שהיא הייתה צריכה לבקש מהבוס שלה בוקר חופשי בשביל המכירה.
הדקות חלפו, עמדנו באיפוק ברחוב ופתאום זה קרה. הדלתות נפתחות לפתע. תוך שנייה, התחלף הלך הרוח הבריטי המאופק באמביציה של אצניות ספרינטים אמריקאיות. תור ב*%#@!ת שלהן, הן רוצות את הסחורה ועכשיו. רצתי גם אני. מטומטמת, סתם קמתי מוקדם. יכולתי להגיע בתשע ולרוץ עם כולן.
בפנים, מלחמה, ולא עם מטוסי F-15. קרב פנים אל פנים. כמות הסחורה מוגבלת וכולן נותנות את כל מה שיש להן כדי לצאת עם איזה סוודר אנגורה לבן עם פפיון קשור מקדימה (34.99 פאונד). אי אפשר היה להתעלם מהמבטים המגחכים של אנשי צוות החנות (אני לפחות לא יכולתי, כל שאר הבנות היו ממוקדות מטרה). אי אפשר היה לנשום. הדבר היחיד שהצליח להוציא אותי מההלם הייתה אישה בת 80 שדחפה אותי בדרך להשיג לעצמה משהו (לא יודעת מה, כי המרפק של הבחורה הנחמדה והעדינה היה תקוע לי בעין).
לבבות פוגשים חיצים
אי אפשר היה שלא להתפעל מיופי הסחורה. הקולקציה הבטיחה וקיימה. הסגנון התברר ממבט מקרוב כקוטור מודרני שפוגש בגדי ספורט מעוצבים. על הקולבים חייכו חליפות טוקסידו מצמר וכותנה לגברים ונשים; שמלות ערב קלאסיות ממשי או צמר וסריגי אנגורה כשעל הפריטים חוזר המוטיב השובה של הקולקציה, לבבות אצל הבנות וחיצים אצל הבנים. אם זה ברקמה, בפאטצ'ים או בהדפסות.
הצבעים השולטים בקולקציה התבררו כרגועים: אדום פטל, לבן, שחור בז' ואפור. שני הפריטים הכי בולטים וגם הכי מבוקשים היו מעיל הטרנץ' ( 79.99 פאונד) האנגלי, שהולך מאוד חזק העונה, עם הכפתורים העגולים והגדולים שלו, שתפורים בקו אלכסוני ועם האבזם עם הלב הגדול שמחופה בבד המעיל, ושמלת הכלה (215 פאונד), הלבנה והנשפכת, עם השסע הנדיב והחמקמק מקדימה והפפיון הענק על החזה. כמובן שהשמלה היתה לפריט הראשון שאזל.
הפכתי לחיילת בצבא המלתחה. הצלחתי לשים את ידי על כל מה שרציתי ועוד קצת. יצאתי ללא פגע, עם חור קטן בכיס. העיקר: בכיס החדש של מכנסי הג'ינס (39.99 פאונד) של ויקטור אנד רולף בטח אין חורים.