בתור מי שרגילה להעמיס חצי בית בתוך התיק גם אם אני יוצאת לסיבוב בסופר, התגובה הראשונית שלי למראה נרתיקי היד המיניאטוריים שמתחזקים מסביב, נעה בין גיחוך לרתיעה.
אני מכירה לא מעט בחורות שלפני היציאה מהבית, מתחילות לבוסס בכל מיני חוסר ודאויות כמו איך יתפתח מזג האוויר או סדר היום - מי יודע אולי נחליט לקפוץ לפריז, ומתוך הלך רוח הרוח הזה, כבר מרוקנים חצי ארון לתוך התיק ומוסיפים סדרה של אביזרים שעשויים להיות חיוניים בכל מיני תסריטים אפשריים.
אני מכירה את זה מקרוב. בהתחשב בהפרעה הזאת, אי אפשר לצפות שכל הדברים שלי יכנסו לתוך קלמר פצפון. הארנק שלי בקושי נכנס לשם. אז איפה בדיוק יהיה מקום לנרתיק האיפור, לתרופות, ליומן, לצעיף, לעליונית ולקרם הידיים?
מצד שני, הפיתוי לבחור בנרתיק הקטן הוא גדול. יש משהו מאוד שובה לב בנרתיקים הקטנים האלה, מן תחושה של חופש ושחרור. בדיוק ההיפך מהתדמית הדודה הזקנה שמתקבלת כשאני מסתובבת עם הקיטבג העמוס שלי.
אין ספק בכלל שנרתיקי היד הם משדרגי המראה האולטימטיביים, ומעניקים ליטוש סופי של נשיות וסקסיות. מה שמבדיל בין נרתיקי היד לבין תיקים אחרים, מלבד הגודל הפיזי, הוא כמובן העובדה שהנרתיקים לרוב מגיעים ללא רצועה, וכשמם כן הם, יש להחזיק אותם ביד.
מכאן גם בא המינוח clutch bags שרווח בארה"ב, אנגליה וקנדה בין השאר. מקור השם בפועל clutch שמשמעותו באנגלית: להחזיק ביד. בעיקרון תיקי קלאץ' הם תיקים קטנים ללא ידית נשיאה או רצועה ארוכה שהומצאו במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.
הקונספט שורד כבר כמה עשורים כי הוא באמת מאוד קוקטי. הבעיה היא שבאיזשהו שלב שנשבר לך להחזיק את התיק ביד כל הערב. כשזה קורה יש לך שתי אופציות. האחת: להודות לאלוהים (אחרי שכבר התייאשת לגמרי) שסופסוף מצאת בן זוג שיעזור לך, יחזיק את התיק ויראה כמו קוקסינל החל מאותו רגע. האופציה השנייה בעצם אין אופציה שנייה, נדפקת מותק.
שורה תחתונה, אין תחליף לתיק הגדול, שהתפקוד המדוייק שלו כבור ללא תחתית, נוסך במשתמשת תחושת ביטחון מרגיעה, שעל כל צרה שלא תבוא תהיה דרך להתמודד איתה.
ובכל זאת, המלצה שלי, שימי את הנרתיק הקטן בתוך התיק הגדול שלך ואז אם בא לך אחרי העבודה או הלימודים לקפוץ לסיבוב או ללכת לאיזה אירוע את יכולה פשוט לשלוף אותו מהתיק, לשים בתוכו את הדברים החשובים ולהשאיר את התיק הגדול באוטו. ככה גם לא תצטרכי להיסחב עם כל הכובד הזה על הכתף וגם תראי יותר שיקית. באחריות.
החופש האמיתי
מיכל צדיקי
9.12.2006 / 22:42