זו שתפרה שמלה מדגל קומוניסטי

בוקר של שמש חורפית, את יוצאת לדיזנגוף לקנות חלב ובדרך מציצה בחלונות הראווה. פתאום, מראה שנקלט בזווית העין בחטף, מחזיר אחורה. שביל צדדי, מחצלת על המדרכה ושולחן קטן. בהמשך השביל, במקום בו פעל פעם בית מלאכה ותיק לעור, משהו השתנה.

בפנים ניתלו שנדלירים צבעוניים מפלסטיק, על הקירות הודבקו טאפטים ורודים עם דוגמאות מוזהבות של בית מלוכה מהמאה הקודמת, פרגוד מעוטר ומאחוריו ראי אליפטי עם פיתוחים מוצב בחלל, שמלת טורקיז קצרה תלויה על הקיר, וליד הספה המנומרת בובת מניקן עם צנצנת דגים במקום ראש. ברקע: רעש של מכונת תפירה.

- שלום, יש כאן מישהו?

מהחדרון הקטן יוצאת אשה קטנה ובלונדינית כבת 50 עם בד סאטן בידה. זאת מארי, התופרת. היא מסבירה שהמעצבת יצאה לקנות חוטים. וכן, זאת חנות חדשה, הן פתחו לפני שלושה ימים ואפשר לקחת סוכריה.

בינתיים מגיעה המעצבת, עינת פומרנץ, 38, חיית נדודים ובדים. פומרנץ: "אני צוענייה. נולדתי במושב ליד עפולה, כשהייתי בת ארבע עברנו למצפה רמון, אחר כך לנתיבות ואז לעכו. את הבית עזבתי בגיל 12 לקיבוץ ברעם, עבדתי שם במידגה והיה לי נורא כיף. אחר כך עברתי לאילת, עבדתי במלון, בגלידריה, בפאב, בהמשך גרתי עם בן זוגי בגרמניה, ואני מטיילת הרבה עם הילד שלי, יונתן, בוויאטנם, תאילנד, ברזיל, ארגנטינה".

- מתי התחלת לעצב?

"בגדים תמיד עשיתי. בסוף י"ב הכנתי לכולם את התלבושות להצגת הסיום. לא למדתי עיצוב אופנה, זה בילט אין. בספר מחזור ליד התמונה שלי מצוירים בגדים, כפתורים, חוט ומחט. הייתי ילדה מופרעת, שובבה, מרדנית, וזה הכי בלט בלבוש.

"תמיד הייתי הכי פרובוקטיבית. פעם, בקיבוץ, לקחו אותנו לתערוכה של אחד במאי בתל אביב ואני התנדבתי להחזיק את הדגל. כולם צעקו לנו קומוניסטים ולא הבנתי מה רוצים ממני. כל הזמן חלמתי רק להגיע הביתה ולעשות משהו מהבד הזה".

- וכך היה?

"בטח. איך שהגענו לקחתי את הדגל לחדר, גזרתי, תפרתי ועשיתי ממנו חולצה. לא התבלבלתי הרבה ועליתי איתה בערב לחדר האוכל. שם זה כמו מסלול דוגמנות. כולם מסתכלים עליך כשאתה נכנס. המארגנת של ההפגנה ראתה אותי וניגשה אלי בצעקות. זה היה בד יפה כזה, סאטן אדום. הייתי חייבת".

בקיץ החליטה פומרנץ שתהיה לה חנות משלה. היא פירסמה בעיתון "וסטי" מודעה שהיא מחפשת תופרת. "את הראיונות עבודה עשיתי מתחת לבית, בדיזנגוף. זה היה ביולי, באמצע המלחמה, והיו אצלי בבית אולי 30 בני משפחה מעכו. שמתי על המעקה למטה עיתונים, שלא יתלכלכו המרואיינות. פתאום באה לי מארי, כזאת פרינססה. התחברנו, ציירתי דגמים שצפו לי בנשמה, הלכתי לקנות בדים והתחלנו לעבוד יחד.

"את הדגמים הראשונים הראיתי לאורלי גורי מהחנות גמלא שבדיזינגוף, חלק היא נורא אהבה ולקחה לחנות אבל אמרה שהיא חייבת חשבוניות, אז הלכתי ופתחתי תיק עוסק מורשה. ואז ראיתי על החלון ברחוב מלא מדבקות והיה גם פתק קטן, שהמקום הזה להשכרה".

על הקולבים מנצנצים הרעיונות של פומרנץ: שמלות משי וסאטן ארוכות בצבעים מענגים (1,800-1,200 ¤), מכנסי בלון קצרים מבד פשתן עם הדפס קטיפה ורצועות בכסף וזהב (395 ¤), חצאיות ברך עם טול בשכבות של פיות (595 ¤), שרוולונים עם שרוולים ארוכים במיוחד ומנז'טים, מבדי ריפוד מבוטיק בתורכיה (400 ¤) ועוד, הכל בביצועה המזהיר של מארי ליב, בעלת רזומה נכבד בסלון יוקרתי של גבירות באוקראינה (וגם תואר בהנדסה).

אריסטוקרט. דיזנגוף 134 א' בחצר, תל אביב.
054-7891379. פתוח א'-ה' 20:00-9:30, ו' 15:00-9:30. ההשקה בשלישי הקרוב (12 בדצמבר) בשבע בערב.