יותר מדי אוויר חם מהפן

נראה שברגע אחד, מת במיוחד, בישיבת סיעור מוחות של ערוץ הביוגרפיה, הוציאה אחת היושבות מסביב לשולחן, מישהי שהיא לקוחה של שוקי זיקרי, מראה קטנה והציצה בשיערה הדהוי וחסר החיים. מתוך מצוקה רגעית היא נאנחה כניראה בתוגה "שוקי" וניראה שמכיוון שבחדר עמדה דממה מעיקה, רק קולה החלוש נשמע ויצא שהמפיק הראשי קפץ ושאל במצוקה "איזה שוקי?". "זיקרי" ענתה דהויית השיער בבילבול "רק הוא יעזור לי". "אולי גם לי הוא יעזור" הירהר כניראה המפיק הראשי והתחיל לשכנע את עצמו שאם נשים יכולות להתמכר לפאנים של הספר הנמרץ, למה שהם לא יתעניינו נורא בסרט עליו.

בניגוד ללוגו של ערוץ הביוגרפיה "אנשים שחשבתם שאתם מכירים", לא באמת בטוח שהציבור הישראלי חשב שהוא מכיר או שאף להכיר לעומק, את שוקי זיקרי. שיהיה ברור, לשבת ולהקשיב לפיטפוטים של הספר שלך על עצמו זה כמו להיקלע למונולג של נהג מונית. זה לא כזה מעניין אבל את לא יכולה כרגע לרדת.

על אף שהסרט ששודר בסוף השבוע האחרון בערוץ הביוגרפיה של יס, מתיימר להיות תיעודי לפחות כמו "דוקוסלב", לא עוברת תחושה של תחקיר סובייקטיבי שחיפש את הפרטים המעניינים באמת. להיפך, ניראה שמפיקי הסרט לא רצו לצער את נשוא הסרט אבל בעיקר לשמח אותו. יופי לו.

הסרט לא נובר בנבכי נפשו של זיקרי ולא חושף שערוריות מביכות או עליות ומורדות, אלא בסך הכל מחניף לו כסרט תדמית מהוקצע. ובקיצור, אם לסקס סמים ולרוקנרול ציפיתם, מוטב שתזפזפו לערוץ E.

מתוך תחושת חשיבות רבה, נסקרת ילדותו של שוקי זיקרי
כולל תמונות סטילס וקטעי וידאו בשילוב עם ראיונות עימו ועם בני משפחתו. סרט על וידאל ששון שהקים אימפריה עולמית והמציא שיטה חדשנית לגזירת שיער, היינו רואים. אבל עם כל הכבוד לעסק המתרחב והמתקתק, למרץ הבלתי נידלה, לכישרון ולקהל הלקוחות הנאמן – פרוייקט קצת פחות יומרני על הקריירה של זיקרי היה מספיק. את ז'אנר הסרט הביוגרפי כדאי לשמור לדמויות שפעליהם השפיע בצורה קצת יותר דרמטית על הציבור. ואנחנו לא מתכונים למיקי בוגנים.

כל זאת לא מפריע למפיקי הסרט לקחת רוורס דרמטי ארבעים ושלוש שנים אחורה לפז, מרוקו, שם נולד שוקי למשפחה בת 8 נפשות ולפרט איך, כשעזב את מרוקו לטובת לצרפת בשנות נעוריו וגילה את המקצוע כשהחל לעבוד כאסיסטנט במספרה צרפתית (בלי מבטא צרפתי קשה להצליח בתחום). משם ממשיכים לעלייתו לארץ בשנת 1980 ומתעכבים על עבודתו כספר שכיר, על ההחלטה להיכנס לשותפות עם הספר ניסו זקותו, על פירוק השותפות עם זקו ועל פתיחת מספרת הדגל "שוקי זיקרי" ברחוב בן יהודה בתל אביב, עם אחיו מייק, שממנה הסתעפה רשת הזכיינים שלהם.

במהלך הסרט אנו זוכים לצפות בקטעים של מופעי עיצוב שיער בהם משפריץ זיקרי כמויות כריזמה וסקס אפיל גדולות מאלו שהפגין אנריקה אגלסיאס במסיבה של גאידמק. כמו כן, הצופים נחשפים לפרקים בחייו האישיים, הכוללים נישואים לאישתו גאולה, שתי לידות וגירושים כואבים אך אופטימיים.

כצפוי וכמתוכנן, שוקי זיקרי יוצא מהסרט נשכר ופוטוגני מתמיד. רגעי השבר המעטים בסרט, בהם מתארת האם סול את תגובתה למשמע דבר הגירושים "בכיתי וכאב לי מאוד" ווידויו של שוקי "לחיות עם טיפוס כמוני זה לא קל", מקבלים זמן מסך מצומצם מול התשואות והחנופות מאנשי מקצוע וקולגות כמו גדעון אוברזון, בן לם, יקי הלפרין והספר קולי.

מי שמסתמן כדמות העגולה והמעניינת ביותר בסרט הוא דווקא שותפו העיסקי של זיקרי משנות השמונים, הספר ניסו זקותו, שירד מגדולתו בהדרגה אחרי שפירק את השותפות העסקית עם זיקרי. מצד אחד ניסו לא מהסס לחשוף את העובדה ששוקי נהג לאחר לעבודה ולא הסכים לעבוד כשפחות משלוש לקוחות ממתינות לו בתור, ומצד שני הודה על עצמו שפירוק השותפות שלו עם זיקרי הייתה צעד לא חכם מבחינת הקריירה שלו. קטעי הראיון עם ניסו הוכיחו שוב את האקסיומה לפיה הגיבור האמיתי בסרט הוא דווקא הגיבור הטראגי.

אז מה למדנו מהסרט מלבד ששוקי זיקרי הוא הראשון-שפתח-מספרת-בוטיק-בארץ-עם-שיק-צרפתי, הראשון-שהוציא-קטלוג-לעיצוב-שיער-בארץ, הראשון-שאירגן-תצוגות-שיער-בארץ והראשון-שהקים-רשת-לעיצוב-שיער-בארץ? ששוקי זיקרי יותר משהוא בנאדם הוא אימפריה לעיצוב שיער, שאימא סול היא האימא האולטימטיבית, ומצפייה בקטעי הוידאו שהוצאו מהארכיון המאובק מגיע המסר הגדול של הסרט – אסור, בתכלית האיסור, שהשילוב האייטיזי של כריות כתפיים-שפתון חום כהה ושיער נפוח, יחזור לאופנה, כי זה נראה מזעזע.