הסגנון המטובל

ימים טובים עוברים על שי טובול. לא שהם היו רעים אי פעם. את תחילת הקריירה שלו בעיצוב אופנה הוא חייב לגורל, שהפגיש אותו כרקדן בצוות בידור אילתי( שם נולד גדל) עם עיצוב תלבושות. מה שהתחיל כעיצוב תלבושות ללהקה שלו הפך מהר מאוד להלבשת רקדנים להופעות בכל הארץ, כולל אפיזודה ארוכה בטי.אל.וי , עבודה משותפת עם שירזי אחד המנועים הגדולים של חיי הלילה בתל אביב. משם זה התפתח להלבשת אנשי במה כמו מאיה בוסקילה, אגם רודברג ונינט, בעיקר להופעות. היום הקהל העיקרי שלו הוא דווקא נשות עסקים ונשות חברה אמידות, שתולות את העיצובים שלו לצד גוצ'י וורסצ'ה בארונותיהן. הגלגול הזה באבולוציה של טובול, ממלך הגלאם האוונגרדי, על גבול הקיטש לעיתים קרובות, להלבשת "נשים אמיתיות", עשה לו רק טוב. לאחרונה למשל, הוא זכה בתואר מעצב השנה בטקס פרסי האופנה של קשת. לא כזה נחשב אבל משהו.

מוכרחה להודות שלא ממש התחשק לי לראיין את טובול. הפגישות המקריות שלנו עד כה לא ממש השאירו טעם של עוד, בלשון המעטה, הודות ליחס האגבי ותשומת הלב המעטה שמצא לנכון להעניק לי, למרות הנסיבות שהיו אישיות למדי. בראיון שאלתי אותו על העניין הזה, והוא התנצל ואמר: "זה לא משהו אישי, וזה ממש לא מתוך זלזול. כשאני חושב על משהו, כשאני עושה משהו, אני כל כולי בזה, וזה משאיר לי מעט מאוד מקום להתייחסות לדברים אחרים. אני פרפקציוניסט ואני נותן את הכל בכל דבר שאני עושה. יכול להיות מצב שלקוחה תגיע, בזמן שאני עם לקוחה אחרת, ואני לא אתייחס אליה בכלל עד שאני אסיים עם הלקוחה שאני נמצא איתה כבר, אבל ככה נשים שקונות אצלי יודעות שהן מקבלות 100 אחוז ממני, וכשתורה יגיע אני אהיה רק איתה".

ההתנהלות הזאת, היא זו שהביאה את טובול לפתוח את החנות שלו רק כשהיתה לו קולקציה מלאה, מוכנה ותפורה עד קצות המכפלת והיא שמביא את טובול לנהל היום את העסק שלו כמו צבא קטן ונוקשה, מה שאומר 7 עובדים תחתיו, מתוכם 4 עובדי מתפרה שעברו את הבחינה הקפדנית של שי, זו שנמשכת 3 ימים.

שלושה ימים של בחינה?? מה אתה בודק?

"תפירה של מכנסיים וז'קט, תפירה עם משי, עם לייקרה ורוכסנים. אני מחפש אנשים שיודעים להתמודד עם המורכבות של לתפור משי ישר ואלכסון, לדעת לתפור מכנסיים כולל כל המורכבות של רוכסן וחגורה, לדעת לתפור ז'קט, ביטנה וכיס פנימי, לדעת לתפור לייקרה, שזה הרבה יותר מסובך ממה שנדמה לך, אגב." הוא עונה בלי להתבלבל ובלי למצמץ.

- ואיך אתה מעצב את הקולקציה?

"אני עובד נורא בהשפרצות. נורא לפי מצבי הרוח שלי. אני יכול בשבוע אחד לשבת ולצייר עשרות דגמים ומרוב שאני מתחבר לכולם אני מוציא המון דגמים החוצה. המלחמה הקבועה שלי עם משרד יחסי ציבור שלי היא על נושא הגדרת קולקציה."

- ובכל זאת, מה ההשראות שלך?

"השיטה היותר מוכחת שלי היא התחייבות לפרויקט מסויים, ואז אני מעצב בהשראתו. כמו עכשיו למשל, לנסוע לצלם את איילת זורר באל.איי. אם אני לא לוקח כמה דברים חדשים שהכנתי במיוחד, אז פשוט חבל על כל הנסיעה. זה מאתגר אותי ואני חושב על איילת ועל הסגנון שלה ועל איך אני הייתי רוצה להלביש אותה ואיך הייתי רואה את כל התמונה, ועל זה שאנחנו מצלמים בכלל בהוליווד, וככה מתפתח תסריט שעומד מאחורי הבגדים".

- אתה מעצב בסגנון מאוד תיאטרלי, זה קשור לרקע שלך בעיצוב תלבושות?

"זה נכון שאני עושה בגדים תיאטרליים. אבל משם אני גם לפעמים עושה אדפטציה ללקוחות, קצת מוריד את הנפח. אבל אני תמיד זוכר שכדי להשאיר רושם, צריך את הדבר היותר גדול, היותר מוחצן. אם אני אצטרך לשים פחות מזה אני מסתכן בלהיות אורדינרי וחלק מהמיינסטרים. אם אני רוצה לכבוש את הפסגה ולהוביל את האופנה פה אז צריך ללכת יותר רחוק".

- היית מגדיר את הלקוחה שלך, האישה שאתה מעצב לה, כדיווה?

"לא. ממש לא. האישה האידיאלית שלי היא יותר אשת קריירה. יש לי חוג לקוחות מצומצם שאני מלווה אותן כבר המון זמן. יש להן קריירה מפותחת, אם זה בחברות שמתעסקות הרבה בנסיעות לחו"ל, נוסעות הרבה. זה נשים שיכולות לקנות גוצ'י, ויש להן גם דברים אחרים. אלה הנשים שממש מדברות אליי- אלו שיש להן גם הבנה בבגד, גם מעריכות את התפירה שלי וגם מסוגלות לשלם. לא שאני חושב שהמחירים שלי מופרזים, הם מאוד מגבים את התפירה ואת המאמץ שאני משקיע בכל בגד."

- מה לגבי החנות בבן יהודה? השמועה אומרת שהחיים בצפון בן יהודה הרבה יותר חביבים מהחיים בדיזנגוף.

"את לא מבינה בכלל! אנחנו ממש חברים טובים פה, זה ממש שכונה. משאילים חוטים, בד, מגבים אחד את השני. בכל שישי אני מביא בקבוק יין ואנחנו עושים פה קידוש ביחד." בשלב הזה הוא עוצר את הראיון ומכניס את שכנותיו המעצבות מהחנויות הסמוכות – אליאנה ולילך אלגרבלי (לילה מיסט) ואת המוכרת מהחנות הצמודה אליו, של רשת "אירית", כדי להוכיח כמה כיף להיות בצ'כונה הכי צפונית בעיר.

- מה הופך אותך בעיניך למעצב השנה של קשת?

"אני לא חושב בהכרח שאני מעצב השנה. יש פה המון מעצבים מוכשרים נורא שאני מפרגן להם- יוסף, לילה מיסט, אושידה היא מעצבת שמלות כלה הכי טובה שיש. יש המון. אבל הבחירה נורא מרגשת אותי כי זו בחירה של התעשייה ולא אס.אמ.אסים מהרחוב".

לסיום שוטח טובול את משנתו לגבי הלקוחות שלו-
"הרבה פעמים אני רב עם לקוחות שלי כי הן מבקשות משהו מסוים שאני לא מסכים אליו. בסוף אני מלביש אותן כמו שאני חושב, ואז תמיד מגיעים הטלפונים של יום אחרי האירוע 'תודה,תודה שהלבשת אותי כמו שאתה חושב. לא הפסקתי לקבל מחמאות.

"יש לקוחות שקונות בגד מסוים, בדרך כלל שמלה ארוכה, ואני ישר קולט שהן ילבשו אותו פעם אחת וזה מבאס אותי. אז אני מציע להן לקצר את השמלה, על חשבוני, רק כדי שזה יהיה להן שימושי. מעצבן אותי שילבשו בגד שלי פעם אחת והוא ישכב להן בארון כל שאר החיים".

טווחי מחירים קולקציה: 1,700-8,500 ¤ .
הבוטיק : שי טובול, רחוב בן יהודה 189, תל-אביב.