פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נוח זה סניקרס

      רפידות סיליקון שנכנסות לנעלי עקב, מבטלות כאבים ומאפשרות להמשיך למסיבה אחרי 10 שעות רצופות על סטילטו? כן בטח

      אם מישהו חשב שהתפקידים הנחשקים בתחום העיתונות הם תפקידי עריכה וניהול, טעות בידו. תחום הסיקור, שבדרך כלל זוכה בו מישהי שהמו"ל חפץ ביקרה, הוא הצרכנות. יש לי חברה שלפני כמה שנים הצליחה לסדר לעצמה את הג'וב המשתלם הזה, ומאז היא ממשיכה לקבל לביתה כמויות בלתי נדלות של מוצרים. חינם-חינם.

      אני לא חשקתי בתפקיד הזה מעולם, וכששולחים לי מוצרים זה בדרך כלל גורם לי להרגיש לא נוח. מה עוד שעם השנים הופך גם תפקיד של כתבי אופנה לפוזיציה של מקבלי שוחד ומעצבים חדשים היום שולחים בלי בושה מייל לכתבי האופנה לבוא ולבחור להם בגדים מתוך הקולקציה.

      אני, כאמור, שואפת להחליף את בנדיקטוס ה- 16 עם צאתו לפנסיה כך שאני נמנעת מההטבות שטעם לוואי רע בצדן. אבל מדי פעם גם אני נדרשת לביקורת מוצרים, אחד מהם קיבלתי מהחברה, ממדור הצרכנות לשעבר, והשני נשלח אלי ממשרד היח"צ של המשווק.

      פיור סבבה

      שמתם לב שבזמן האחרון כל דבר בחיים קיבל צורה של מגבונים? לקינוח האף, להסרת כתמים, לניקיון אינטימי. אפילו שמגבונים להסרת איפור מציפים את השוק נמנעתי מלקנות אותם כי בדרך כלל אני בוחנת בקפידה את מה שאני מורחת על הפרצוף שלי כי בכל זאת יש לי כוונה להשתמש בו עוד כמה שנים.

      אבל משהגיעה חבילת המגבונים לידי, מצאתי את עצמי עושה בהם שימוש בלילה שבו הסרת האיפור היתה נראית לי כמו משימה שלמעלה מכוחותיי, וגיליתי כי טוב.
      הפשע השני בחומרתו שאשה יכולה לעשות נגד עצמה, אחרי להזדיין כשלא בא לה, הוא ללכת לישון בלי להוריד איפור. שו אומורה, אמן איפור יפני ובעל רשת בינלאומית, אמר פעם "איפור מתחיל בניקיון ומסתיים בניקיון". יש המון נשים שמכיוון שראו שהן לא מתו אחרי שהלכו לישון עם האיפור פעם אחת, הן אימצו את ההרגל הזה כשגרת חיים, ויש כאלה שהאיפור של היום הוא בעצם השאריות מאתמול.

      נכון שכשחוזרים מבילוי באמצע הלילה לפעמים לא רק שלא מסוגלים להוריד איפור אלא גם לא בדיוק זוכרים איפה המיטה ממוקמת, ונכון שיש לילות שבהם הטורח הזה גורם לי להצטער שהתאפרתי מלכתחילה. אבל כמי שיש לה מאפיינים אובססיביים חזקים, גם אם אני לא זוכרת איך קוראים לי, אין מצב שאני אלך לישון בלי להוריד איפור או לצחצח שיניים.

      לא בדקתי את כל המגבונים להסרת איפור אבל זה של חברת סופט טאץ', שנקרא "חוחבה פיור", ממש סבבה. הוא מוריד את איפור העיניים, כולל המסקרה, במלואם בלי להשאיר שאריות, וגם בכלל לא שורף בעיניים. בשני מגבונים ובחמש דקות אני גם מסמנת וי על זה שהורדתי איפור ולא נכנסת לישון עם טינופת שחונקת את הנקבוביות וגם עוברת את זה ממש בקלות.

      לא נראה לי שכדאי להשתמש באופן קבוע במגבונים להסרת איפור, כי בכל זאת יש חומרים יותר טובים לעור הפנים, אבל לרגעים הקשים זה פתרון מעולה.

      העקב הכי לא כואב

      המוצר השני שהגיע לידי הם רפידות ג'ל לכרית כף הרגל, שנקרא "פארטי פיט" (מסיבה לרגליים, בתרגום חופשי). מדובר במשהו שנראה כמו חצי ספידה אבל עשוי מסיליקון שקוף. כמי שסובלת אימים מנעליים שאינן אורטופדיות לעילא ומכיוון שהמוצר הוא של חברת "שול", הידועה באיכות המוצרים שלה לכף הרגל, חשבתי שאולי מצאתי עוד דרך להקל על רגליי הדואבות.

      אבל, ויש אבל, מי שהדביק את התווית שמסבירה בעברית היכן בדיוק מניחים את הרפידה, עשה את זה בדיוק על ההסבר באנגלית, שמלווה גם באיור. גיליתי את זה אחרי בשום אופן לא הצלחתי להבין את ההוראות בעברית. ולא מדובר פה בהוראות הקלטה על טיימר בדי.וי.די, אלא על פאקינג רפידות סיליקון.

      אחרי שמצאתי את האיור החבוי וניסיתי להניח את הרפידות במקום המיועד להן, הכנסתי את הרגל לנעל וגיליתי חוק טבע חדש – או שהרגל בפנים או שהרפידה, שניהם ביחד אי אפשר. ההבטחה שעל האריזה "לא מחליקות, נדבקות היטב לנעל" התגלתה כשקר שאפשר למכור לסורים.

      אז את המוצר הזה, שעולה 50 ש"ח, ונועד להקל על "הכאב הלוחץ והצורב הנגרם לכפות הרגליים בנעילת נעלי עקב" כדברי היח"צ, ומבטיח כי "גם אחרי 10 שעות עבודה תוכלי להמשיך את היום ולצאת לבלות" אני אזרוק אחר כבוד לפח. ואמשיך להשתמש בשיטה מיוחדת שפיתחתי והיא – לא לנעול נעלי עקב.

      כך אוכל לחסוך את עלותם של מוצרים נוספים באותה סדרה, שנשמעים כאילו הם מיועדים לקורבנות עינויים: כריות ג'ל לעקב שמונעות את השפשוף, פלסטרים מסוגים שונים לטיפול מיידי בשלפוחיות ושפשופים, וכריות ג'ל להרגעת הכאב שגורמות הנעליים. אחלה מסיבה לרגליים ארגנו לנו "שול".