בהעדר מושא תשוקה אחר בחיי כרגע, נעליים הם ללא ספק האהבה הכי גדולה שלי. התשוקה שלי לנעליים היא כל כך חזקה עד שההתייחסות שלי אליהן היא כאל רכוש בעל ערך רב, משהו נשגב יותר מתכשיט, שמחובתך להעביר בירושה לדורות הבאים.
כחולת נעליים מושבעת, אני עוקבת באדיקות אחרי כל הטרנדים בתחום: נעלי בובה, מגפי ברך, מגפונים הכול הולך (לקרוקס הנלעגות אני בכלל לא קוראת נעליים). אם נודע לי על קולקציה חדשה של מותג נעליים מעניין, אין הרבה סיכוי שאני אצליח לשמור את האינפורמציה כתיאורטית לזמן רב. סביר יותר שאני אמצא את עצמי, תוך זמן קצר מרגע הבשורה, בחנויות, בודקת את הסחורה מקרוב.
כך היה גם לגבי הפיפ טואו שחוזרות העונה אחרי היעדרות ממושכת. הדגם, שהבמנה הבסיסי שלו דומה לנעלי סירה אבל טומן הפתעה אירוטית מקדימה בצורת פתח קטן שנותן רק הצצה באצבעות כף הרגל - הבליח בשנות ה-30, אז גרטה גרבו וריטה הייוורת היו נאמנות לו, עשה גיחה נוספת באייטיז וחוזר העונה לסיבוב נוסף.
כשראיתי את הפיפ טואו על המדפים, מדובר היה באהבה ממבט ראשון. ידעתי שזהו זה. מדובר במערכת יחסים מעשירה ומשמחת שתשדרג את איכות ימיי באופן ודאי.
בעיני, הנעליים האלו יפות גם בגרסתן השטוחה (ולראייה הזוג של "פול אנד בר" או של "סטיב מאדן") וגם בגרסתן הגבוהה (ע"ע כל השאר). כמו המגפונים, גם ה"peep toe" נראות נהדר עם טייץ ארוך או עם גרביונים, או לחילופין עם מכנס סקיני הורס.
מה שיפה בנעליים האלו הוא שהן לא מזוהות טוטאלית עם עונה אחת. אפשר באותה מידה לנעול אותן בחורף עם גרביונים עבים ולנעול אותן בקיץ בלי גרביונים, עם חצאית או עם שמלה קצרה.
להשיג בחנויות:
קאלה נעליים, דיזינגוף 218, ת"א
שני בר, מקווה ישראל 3, ת"א
אסקדה, ה' באייר 24, ת"א
"STEVE MADEEN", קניון רמת אביב
