אין מנוס מקלישאות

לפני כחודש עזבה ענת מנוס את חנותה הקטנה בנווה צדק ופתחה חנות מעוצבת להפליא ברחוב שיר הקטנטן הנשפך לרחוב דיזינגוף - שדרת האופנה השיקית הנוכחית של תל אביב.

מנוס היא מעצבת מוכשרת עם יכולת ליצור קולקציות מרהיבות אבל כשהיא מספרת על החזון שלה, גם היא, בדומה לרוב המעצבים שפגשתי בתקופה האחרונה מתבררת כמי ש"שואבת את ההשראה מהרחוב ומהיום יום", "מעצבת בגדים שזורמים עם הגוף", "מעדיפה צבעוניות מונוכרומטית", "צובעת בדים ביד", ואיך לא "חורשת את אירופה בחיפוש אחר השראות עיצוביות".

מצער לגלות כי ריבוי המעצבים הצעירים בתל אביב והסביבה, לא יצר כמצופה, גם ריבוי של סגנונות. להיפך, כיום פועלת קבוצה של מעצבים מוכשרים ללא ספק אמנם, אך כאלו היוצרים כמעט את אותם בגדים, שואבים השראות מאותם מקורות, ואף מדברים את אותו הדיבור.

אילו לא הכרתי את הנפשות הפועלות, ניתן היה לחשוד כי המעצבים הצעירים נפגשים פעם בשבוע ומתאמים ביניהם עמדות כך שלא יהיה ספק כי כל אחד ואחד מהם, ללא יוא מהכלל, הם מעצבים פסבדו בלגיים עם חזון אחד משותף.

משעמם? מאכזב? מלחיץ? אולי בעצם לא. מחשבה נוספת ומעט יותר סובלנית ואופטימית יכולה להציע שאולי במקום להוקיע ולהתנצח עם התופעה עלינו פשוט לקבלה כסוג של התפתחות אבולוציונית חיובית בסצנת האופנה המקומית והייחודית שפה.

קורה כאן משהו אחר שהוא שונה משאר העולם. הסיבה לכך טבועה כנראה חזק באופי המיוחד של החיים פה ובכור ההיתוך התרבותי והחברתי. הנטייה של החברה הישראלית לקונפורמיזם היא חזקה. ואם מעצבים טרנדיים מסויימים מתלהבים מסגנון מסויים, ניראה שרבים אחרים ששואפים להיות "מיוחדים" כמוהם, יחליטו ללכת באותה הדרך ולהאמין ששלהם, למרות הכל, ייראה אחרת.

מנוס למדה עיצוב אופנה בתיכון התל אביבי ויצ"ו צרפת. לאחר שסיימה פנתה דווקא לתחום התקשורת והשיווק, סיימה תואר בתחום ואף עסקה בו עד גיל 26. היא חזרה לעסוק בעיצוב אופנה לאחר שחברה פנתה אליה לפני כשש שנים בבקשה שתעזור לה לתפור. היא נענתה בחיוב ומיד מצאה עצמה מעצבת ותופרת במרץ במשך שבת שלמה עבור מכירת מעצבים בעיר.

אחרי אותה שבת הבינה ענת שאין מנוס ושעתידה כרוך בעיצוב אופנה. את מסלול החתחתים כמעצבת היא החלה במכירות ביתיות ובשוק המעצבים הקבוע של ימי שישי בסנטר, עד שהחליטה לפתוח מקום משלה. היא חלקה חנות בנווה צדק עם המעצבת ליה ולאחרונה החליטה שהחלל קטן עבורה והצטרפה לדעתם של מעצבים רבים שרואים ובצדק, את רחוב דיזנגוף כדבר הבא לאופנאים צעירים.

את סגנונה היא מכנה אורבני. היא טוענת שהיא יוצרת עבור עצמה כי הצרכים שלה מייצגים את צרכי רוב הבחורות בעיר. המוטו שלה הוא להלביש בחורה שתמיד נראית טוב אך לא מתבלטת ומתמזגת בטבעיות עם הסביבה. בד בבד היא יוצרת רק בגדים נוחים ללבישה וקלים לטיפול כי אחרת לדבריה לא השיגה את המטרה.

קולקציית החורף שלה נחלקת לשתי קבוצות עיקריות: גזרות צמודות היוצרות צלליות צרות וארוכות ולחילופין גזרות רחוקות מהגוף היוצרות מראה רך ונישפך. זאת ועוד מנוס יוצרת בבדים דקים לאורך כל השנה כך מעודדת למעשה את המראה הרב שכבתי. פריטים רבים שלה יכולים לשייט בין העונות.

בקולקציה נעשה גם שימוש בבדי תחרה בהבלחות קטנות כמעין הצצה להלבשה התחתונה כך נוסף עוד מימד ברב שכבתיות אותה מנסה ענת ליצור. הבדים טבעיים בלבד, בחלקים העליונים היא משתמשת בעיקר בסריגים כמו ויסקוזה, טריקו וטישו, ובחלקים התחתונים היא יוצרת בבדים עבים כמו קנווס, דרילים, כותנה עבה ועוד.

הצבעוניות שלה היא מונוכרומטית - שחור עד לבן עם גוונים רבים של אפור, ירוק, כחול וחום. החורף היא מציעה מכנסי סיגר ומכנסי עבודה מאוד מוצלחים, מגוון שמלות מחמיאות ונשפכות וגזרות רבות של חולצות סריג.

למרות שממבט ראשון בבגדים בחנות החדשה, הגדולה והיפה שלה, ניתן להתבלבל ולחשוב שהגעתם ל"שיין"/ "בנות"/ שרה בראון/ רוני בר וכו' – החשיבה המעניינת והמקצועית של מנוס, ניכרת, כמו גם אהבתה הגדולה לתחום והנון שלנטיות והנינוחות של הבגדים. לסיכום יש לומר כי בין המעצבים הרבים המציפים את הסצנה, לענת יש מקום של כבוד ואני סמוכה ובטוחה שהיא תלך ותשתבח.


ענת מנוס-דיזנגוף 187 פינת רחוב שיר 6 תל אביב.