כל צלם אופנה - גרפיקאי

"עם כל הדיבורים האלה על דוגמניות ודיאטות רצח, איך קרה שהתפיסה שלנו על מהו יופי הפכה כל כך מעוותת?" שואל הקמפיין של חברת התמרוקים "דאב".

מלבד קמפיין "נשים אמיתיות", שבמסגרתו צולמו, גם בארץ, נשים שאינן דוגמניות לפרסומות של מוצרי החברה, הקימה חברת "דאב" קרן שעוסקת בנושא של דימוי עצמי, היא מעניקה בכל שנה את הפרס "היופי הטבעי" ומפעילה אתר אינטרנט, שמפרסם את המוצרים לצד הדיון במושג דימוי עצמי.

באתר מוצג סרט שנקרא "אבולוציה" ומציג את התהליך שעובדת דוגמנית שמצטלמת לפרסומת. בסרט רואים בחורה לא מדהימה במיוחד שמתיישבת מול מצלמה. תאורה בהירה שנדלקת מולה חושפת את כל הפגמים בפנים שלה, ואז בצילום מואץ רואים כמה עבודה מושקעת בלהפוך אותה ליפהפייה שכולנו אחר כך רוצות להדמות לה (גם אם לא במודע, זה מוחדר אלינו למוח).

למי שחושב שדוגמנות זו עבודה קלה כדאי לשים לב ליכולת של הדוגמנית לשבת במשך שעות כמעט בלי שום תזוזה, למרות שהסרט מצולם בהילוך מהיר הדוגמנית קפואה באותה פוזה – וזו לא עבודה קלה ומעידה על המקצועיות שלה.

אחרי שכמה אנשי מקצוע משפצים אותה, היא מצטלמת עם רקע, תאורה ומאוורר, שנותן את תחושת התנועה הדינמית, שמאפיינת פרסומות. על הצילום שנבחר מופיעים סרגלי הכלים של הפוטושופ ופה מגיע הקטע שבאמת כולם חייבים לראות.

הדוגמנית בסרטון של "דאב", שמלכתחילה היו לה נתונים טובים ואחרי שהיא אופרה וסורקה במשך שעות, עוברת "ניתוחים" משמעותיים בתוכנה הגרפית - את השפתיים ואת העיניים מגדילים לה, את הגבות מרימים, מצרים את הלסת, מותחים את הצוואר ומצרים אותו.

לאחרונה יצא לי לשוחח עם פעילה בתחום של זכויות נשים וכשהזכרתי את העובדה שכל צילומי הפרסום מרוטשים עד עמקי נשמתם היא היתה בשוק, היא היתה בטוחה שמה שרואים זה מה שצולם. גם אנשים שיש להם מודעות וגם כאלה שיודעים שזה מה שעושים לתמונות נדהמים כשהם רואים עד כמה מטופלות תמונות ועד כמה עמוק השקר שמוכרים לנו.

בקטע האחרון בסרטון רואים את מודעת החוצות תלויה ואנשים עוברים מתחתיה לתומם בלי שיהיה להם מושג כמה מאמץ הושקע בשביל להטמיע דימוי מזויף בתודעה שלהם.

"אין פלא שהרעיון שלנו על יופי הוא כל כך מעוות" אומרת החברה שחושפת את האמת של תעשיית היופי ומזכירה "כל נערה זכאית להרגיש יפה". האתר מציע להיכנס לקבוצת הדיון, לשתף בסיפור על הדימוי העצמי שלך, ולהחזיר לעצמנו את הכוח בכך שנדבר על זה.

עוד סיבה שכדאי להיכנס בגללה לפורום היא כדי להיווכח כמה תרבות הטוקבקים הישראלית היא ברברית ומחרידה. בפורום של "דאב" אנשים פשוט כותבים, אף אחד לא אומר "פחחחחחח!!!" או "בעעעעעעע", אולי גם זה קשור איכשהו לנושא של דימוי עצמי.

את פרס היופי הטבעי לשנת 2006, עבור תרומה משמעותית לנושא, קיבלה לינדה אלרבי, בת ה-61, שהיא עיתונאית, סופרת רבי מכר ומפיקת טלוויזיה זוכת פרסים. היא באמת יפה ונראה שהיא האבירמה גולן של האמריקאים, מה שמעלה את השאלה אם לא הגיע הזמן שמישהו ייתן פרס לאבירמה היפה האמיתית שלנו.

במגזינים מסוימים בחו"ל יש טרנד של לא לרטש תמונות, חוץ מהעניין המוסרי יש גם אנשים שבא להם להקיא מתמונות מטופלות ומתקתקות והם מעריכים עבודה של צלם שעובד בלי פוטושופ (כי זה כבר לא צילום זו גרפיקה) וגם את האנושיות שבחוסר השלמות.

אצלנו עשו כתבת חדשות על הנושא והפקה מצולמת ב"שבעה ימים" של ידיעות אחרונות, שלקחה שני אנשים רגילים והראתה איך נראה הצילום לפני ואחרי שהפכו אותם לדוגמני-על במחשב.

ב"פנאי פלוס" התוודתה העורכת נירית וייס בגיליון של יום כיפור שיש לה רגשות אשמה על כך שהיא "אחראית במו ידי להפרעות אכילה ודימוי עצמי נמוך של כמה וכמה ילדות, נערות ונשים. אפילו של עצמי".

במקום לצום מכפרת וייס על עוונותיה בכך שהיא חושפת מה עושה המערכת לתמונות השער: החלקת נקבוביות, הרמת עפעפיים, הגדלת חזה, הצרת ירכיים, טשטוש קמטים וחיזוק הצבע הלבן בעיניים, וכל זאת לנשים שמלכתחילה היו יפהפיות. וייס חושבת שאם היא תפסיק לרטש תמונות אז העיתון לא יוכל להתקיים ומתנחמת בכך שתמונות הפפראצי (שבדרך כלל אוהבות לחשוף מפורסמים ברגעים מביכים) מציגות את הסלבז כמו שהם בלי ריטוש.

מעניין מתי הטרנד של לא לרטש יגיע לכאן, אם בכלל. יש לי תחושה שבתחום הריטוש והאטום אנחנו מוכנים לחשוף את קיומם אבל לא יוותרו אצלנו עליהם כל כך בקלות.

ועל זה אברהם לינקולן אמר פעם: YOU CAN FOOL SOME PEOPLE SOMETIMES BUT YOU CAN’T FOOL ALL THE PEOPLE ALL THE TIME”.