נושאים חמים

מרוחק, מחוזר

האהבה הגדולה שלו היא קולנוע אבל בניית סטים ושליטה עליהם ניראתה לו כמו הדבר הכי קרוב. אייל נבו, מהמוכשרים שבצלמי האופנה המקומיים

אייל נבו הוא מהצלמים המחוזרים ביותר על ידי עורכות אופנה. הוא מצלם פחות מ-8 שנים וברזומה שלו כמה מהקמפיינים היותר טובים של חברות גדולות כמו סמסונג, אירוקה וגוטקס. את קטלוג קסטרו – מהקמפיינים היותר נחשקים בתחום האופנה בארץ, הוא מצלם כבר חמש עונות רצוף.

את הרעיונות המוצלחים שבבסיס הקמפיינים עליהם הוא חתום, יש לזקוף לזכותו. הוא שותף לגיבוש בקונספט של המראה הלבן של לירז מסילתי בקמפיין לתכשיטי מילר, לארנב המיסתורי שבא ונעלם מהקטלוג הליילי ההזוי והנפלא של גריפ מהשנה שעברה ולטיסנים הגדולים המשולבים בצילומי הקטלוג המרשימים, של הבוטיק התל אביבי "עלמה".

עם גישה מרוחקת שקשה לתהות על קנקנה, נבו מנתב את עצמו בלי הרבה חשבון לאף אחד בתעשייה,ובכל זאת הוא אחד המפורגנים בענף. הקונצנזוס לגביו הוא שהוא מצליח להוציא נשים בגרסה הכי יפה שלהן. קווים רכים ומעוגלים שמאפיינים לא אחת את הצילומים שלו מספקים הילה מעודנת וכמעט בלתי מורגשת שמאירה את פניה של המצולמת וגורמת לה להיראות כמו הילדה הכי יפה בגן. לא דיווה היסטרית ובלתי מושגת, אלא פשוט אישה נורא יפה.

מעדיף שמנות

הוא מעיד שהוא נמשך למשהו אמיתי שעולה מהצילומים ובהתאמה, מתנגד לריטושים שיוצרים מראות סינתטיים ולשערי מגזינים מיופייפים בצורה לא אמינה. הוא בכלל מעדיף באופן אישי בחורות מלאות. המצלמה אוהבת את הרזות יותר. אחרת לא בטוח שהוא היה מצלם רק אותן.

"הבחורה בסרטון האבולוציה המדובר של דאב הרבה יותר יפה בפריים הראשון בעיני מאשר בפריים הסופי אחרי כל הליטושים שהפכו אותה לבובה אמריקאית בנאלית ולא מעניינת" הוא אומר.

נבו הוא מחלוצי הצלמים שעבדו עם הפוטושופ כחלק משגרת העבודה של צלם אופנה. בעוד שצלמים רבים אחרים העבירו עד היום צילומים לא מרוטשים ונתנו לגרפיקאים לשנות להם, נבו רואה בריטוש כלי משדרג ומתנגד לקישור האוטומטי של עבודת פוטו שופ עם מראה לא טבעי.

"הרבה פעמים על הסט אתה צריך לעבוד מהר, אין לך תקציב לדוגמנית של 300,000 דולר אלא רק לדוגמנית של 300 דולר ועם התוכנה אתה משלים פערים. אני אף פעם לא אשתמש בריטוש כדי להגיע למראה פלסטי ולא אמין כי זה לא הסגנון שלי. אם הקונספט שלך זה מראה בובתי במתכוון, זה משהו אחר".

מחשב ומחשבות

נבו, 30, מעולם לא למד צילום, ומעולם לא עבד כאסיסטנט. את תחילת הקריירה שלו בצילום הוא חייב לרפי עגיב, היום הבעלים של סוכנות הדוגמנות DNA .

"הגעתי אליו במקרה, לא היה לי ניסיון. צילמתי חבר שרצה להיות דוגמן והיתה לי חברה שהכירה את רפי. הוא ראה את הצילומים, חשב שיש לי עין טובה ונתן לי לעשות כמה טסטים, וככה התחלתי. לא למדתי במקום מסודר ולא הייתי אסיסטנט."

- איך פיתחת את הצד היצירתי שלך?

"זה משהו שגם התפתח לי עם הזמן, בעיקר מהקרבה והאהבה שלי לקולנוע. וגם מלימודים עצמאיים, מספרים וחשיבה. אבל אני באמת חושב שיש לי חסך בזה."

- איך באמת הקולנוע משפיע על העבודה שלך?

"בגדול, קולנוע זאת גם השאיפה שלי. גם כשהתחלתי לצלם זו הייתה השאיפה שלי- לעשות קולנוע. אני חושב על זה כצעד הבא ומנסה לבחון את התחום הזה."

מה כוללת עבודה של צלם, מעבר לצילום עצמו?
"הרבה מחשב.... והרבה מחשבות".

איזה מגזינים אתה אוהב?
"אני לא עוקב אחרי מגזינים".

יש פנטזיה מקצועית שהגשמת?
"קסטרו. פנטזיה זו מילה קצת גדולה. אבל באמת הרבה מאוד זמן הגדרתי לעצמי כשאיפה, שאני רוצה להגיע לצלם אותם, מהרבה סיבות, וזה מוכיח את עצמו. כל מה שחשבתי שיקרה אחרי שאני אצלם את קסטרו, קורה. זו הייתה שאיפה אסטרטגית. כשאתה צלם אתה מנהל את עצמך גם כעסק."

לא טרנדי

- אתה יכול להגדיר את הסגנון הצילומי שלך?

"אני לא לגמרי שלם ומגובש. אני מחפש לאורך הדרך. אבל אני יכול להגדיר אלמנטים שקיימים בצילומים שלי שאולי חוזרים על עצמם. אני לא יודע אם זה סגנון צילומי, אבל אני רואה בצילומים שלי איזשהו פן אנושי ואינטימי ברמה כזו או אחרת ואסתטיקה נקייה. אני אוהב שיש משהו אמיתי שעובר. או לפחות משהו שניראה אמיתי".

- יש צוותים שאתה מעדיף לעבוד איתם?

"אני עובד בעיקר עם ערן פאל - מאפר ועם יניב זאדה - שיער. אני גם עובד יחסית הרבה עם סיימון אלמלם כסטייליסט."

- עד כמה בכלל אופנה, כשלעצמה, מעניינת אותך?

"אני לא עוקב באדיקות אחרי טרנדים. צילום אופנה מעניין אותי יותר מאופנה."

- למה בעצם לצלם אופנה?

"אני פחות נמשך לצילום ריאליסטי ותיעודי, ואני אוהב לביים. אני אוהב את היצירה של סט, את השליטה ואת הפנטזיה. חוץ מזה שבאתי באמת מראש עם אוריינטציה לקולנוע, וחשבתי שמכאן אני אעבור לקולנוע ובצילום אופנה בגלל שאתה מביים ובונה סטים, זה היה נראה לי כמו משהו שיכול לתת לי ניסיון בכיוון של קולנוע. וההתעסקות עם אנשים. חוץ מהכל, יש לי משיכה ליופי נשי."


- אחת לכמה זמן צצות שמועות שאתה פורש מצילום. מאיפה זה נובע?

"מזה ש-א' כבר עשיתי את זה בעבר. הגעתי לתחום די במיקרה והייתי צריך לעצור לנסח את המקום שלי בתעשייה הזאת, שלא תמיד קל לי עם הערכים שלה. וחוץ מזה גם היום אני לא פורש לגמרי, אבל אני עושה מעט מאוד עבודות. בינתיים אין לי כוונה לסיים עם זה סופית . אלא אם כן אני אגיע לקולנוע יום אחד ונורא אצליח וזה ימלא לי את הזמן ואני גם ארוויח מזה כסף. אז אולי לא יהיה לי זמן לצלם. אבל כל עוד זה לא קורה אני אמשיך לצלם, במינון נמוך."

- למה לשמור על פרופיל נמוך?

"מכמה סיבות, אחד משיקול מקצועי. אני לא יכול לצלם הרבה. אני יודע שיש את הצלמים האלה שמצלמים המון, ואני לא יכול. זה דורש ממני הרבה ואני חייב את הזמן שלי למלא את האנרגיה. היו לי שנתיים שעבדתי הרבה מאוד, אבל זה התיש אותי."

- יכול להיות שאתה מרגיש שכבר הגעת לפיק, לרוויה?שאין לך יותר למה לשאוף?

"זה לא מדויק. זאת לא בדיוק רוויה, אני באמת מרגיש שיש לי כל הזמן מקום לשיפור. זאת אומרת, הרוויה אצלי הייתה מגיעה אם הייתי מרגיש שאין לי לאן להשתפר. אבל אני לא שם. עוד קיימת בי התשוקה לצילום."