קוטור סי סי

מה לא נאמר על תצוגת ההוט קוטור של קרל לגרפלד לשאנל מיום שלישי האחרון. הכל נאמר כי הכל נכון. גם הצידוד וגם הקיטרוג. חלק מהדגמים היו יצירתיים ומרתקים בעוד שחלק אחר היה ממש לא מוצלח. ניתן היה להתווכח עד השנייה האחרונה אם לגרפלד נפלא או מפספס.

לגרפלד הוא אמן בלתי שכיח. לא קל להבין איך הוא מנצח בגילו, על יצירת כל כך הרבה קולקציות בשנה. הוא מוותיקי התחום ועדיין גונב עבודות יוקרתיות לצעירים ותוססים ממנו – ארבע פעמים בשנה מעצב העל מוציא קולקציות בחתימתו לבית האופנה הנוצץ שאנל, כמו כן הוא מעצב קולקציות עונתיות לפנדי וחוץ מזה, מעצב קולקציות למותג שלו.

את תצוגת שאנל האחרונה בחר לגרפלד לפתוח עם דגמים שניראו פשטנים ולא מחוכמים מדי ממבט ראשון. במבט שני נחשפו הייחוד, הדיוק והיופי של ההדפסים. הצבעים התבררו כמופלאים ואפילו מראה הטייץ עם הטופ הגדול מעל – מראה שיכול להיות סתמי, התאפיין אצלו בהרבה שיק וגלאם.

הכוונה בטופים היא למקטורנים המדהימים עם ההדפסים המוזרים ומתוחכמים של לגרפלד. היה שם מקטורן משובץ ונפלא בגוונים אדומים והבריקו גם המקטורנים הלבנים עם חגורות המותן הדקות, שהסתיימו ממש מתחת לחזה.

לגרפלד הלך חזק על הקטע של המקטרונים ומעילי הירך, יותר מדי חזק אולי. אמנם שום מעיל לא היה דומה לקודמו אבל בהחלט אפשר להגיד שאחרי 4, 5 מקטרונים הפרנציפ הובן ולא היה מקום להכביר בדגמים מאותו הליין. ייאמר לזכותו של המעצב שכל מקטורן התייחד באיפיון משלו – אחד היה ארוך יותר, השני יותר פתוח בחזה ולאחר היה צווארון לבן עם פס שחור .

יפים היו גם המשחקים במרווח הצר שבין טוניקות לשמלות קצרצרות. המעצב ניסה כניראה לתעתע ולעצב דגמים גבוליים – חלקם היו טוניקות, אחרים שמלות – ההבדלים היו מטושטשים ומתחת לכל אלה נמתחו מכנסי סקיני.

דגם נפלא במיוחד היה שמלת טוניקה, אשר לא כמו טוניקות אחרות, לא העזה להישפך וישבה באופן מעוצב וסימטרי על הגוף כשמתחתיה חולצת פפיון לבנה. פרט קטן גנב את הפוקוס ולקח את הדגם למקומות מצערים: סיומות הבגדים שנגמרו כולם כולל כולם, בפרנזים שלא ממש החמיאו לבגדים והפכו אותם לחסרי איפוק.

עוד שילוב בעייתי היו מקטורנים שהולבשו על חצאיות הגזורות לרצועות רצועות. השילוב של אלגנטיות עם סגנון פאנקיסטי לא הסתדר עם ארומת ההוט קוטור של דיור. השמלות יכלו להיראות הרבה יותר מכובדות ונוצצות אילמא נגזרו למטה. גם שילובי הצבעים לא עבדו תמיד טוב. עירוב של מעיל פסים מנומר למשל, עם שמלה אפורה – היה קשה לעיכול.

ההברקה הרביעית בהחלט תיזכר לדורות בעולם האופנה. מדובר על דגמים שעליהם בעצם מושתת מושג ההוט קוטור. בפינאלה לגרפלד פיצה במחי יד על כל מה שעולל לצופים בשלב הקודם. הוא הציג שמלות ערב מאווררות ועתירות בדים ונצנצים, מאווררות ולא נצמדות לגוף, שרק מלהסתכל עליהן חשבון הבנק של שרי אריסון יכול לקרוס. כל דגם שווה לפחות 1000 מילה לכן נשבח במיוחד את הדגמים האחרונים שהתבססו בעיקר על וולנים ואלמנטים נפוחים, עם חלק עליון שהוא מחוך קולר שנצמד לחזה.

שמלת הפסים הלבנה שחתמה את התצוגה עם זאת, היתה מאכזבת משהו ואדריכלית מדי, אבל לגרפלד שלעולם לא מאכזב הצמיד לדגומנית שלבשה את הדגם הזה, גם מעיל פרווה ארוך שיכול להציל כל בחורינה אופנתית בקור האיום של פריז, אם רק יהיה לה כסף לכך.