מי היה מאמין, ולנטינו

ולנטינו החליט השנה בצעד קיצוני משהו, לעצב את כל קולקציית ההוט קוטור שלו, שהוצגה בשבוע האופנה בפריס, בצבע לבן. יהיו כאלה שיגידו שמדובר בסוג של התאבדות אבל רק אמן בסדר גודל כמו שלו, יכול להרשות לעצמו הרפתקאות כאלה וגם לצאת מהן בריא, שלם וגדול מהחיים.

התצוגה הלבנה הפתיעה את מעריציו שרגילים לדגמים אקסטרווגנטים ומיוחדים, ולא חשבו שולנטינו יבחר אי פעם בקו כה סולידי, נדי ומאופק. למעשה, המעצב שיחזר את הצלחת התצוגה שלו מ-1968, השנה בה עיצב לג'קי קנדי את שמלת כלולותיה כשנישאה לאיל הספנות היווני, ארי (אריסטוטלס) אונסיס. שמלה שחיזקה את היקסמותו מהלבן.

בתצוגה המדוברת בפאריס יצאו הדוגמניות למסלול במראה בובתי, עם שיער אסוף, פונינט ומגוון שמלות ברך לבנות. כל אחת מהן התייחדה בגזרה שונה.
השמלה שפתחה את התצוגה התאפיינה בעושר של מלמלות, אחריה, ניתן ביטוי לאהבתו של המעצב לחגורת מתחת לחזה ולגזרת הפעמון שנפתחת מאיזור החגורה שמתחת לחזה. הבחירה בבדים נעה משיפון לכותנה והגיעה עד לשמלת קורים לבנה - שמלה שעשויה מחורים עדינים ומתאימה בול למי שלא רק עושה מנוי לחדר כושר אלא גם משתמשת בו.

ולנטינו עשה ככל שביכולתו על מנת להוציא את הבנות הכי קלאסיות שיש כמו ביום הכלולות. אחד הדגמים היותר בולטים הייתה שמלת סטרפלס לבנה עם קשירת פפיון שעליה הונח שאל מפרווה לבנה.

בהמשך התצוגה החל ולנטינו להשתעשע קצת עם הלבן ולשלבו עם בני דודים קרובים ורחוקים שלו. הוא התחיל בצנעה עם שילובים של לבן ושמנת והמשיך עם חליפות ערב מחויטות, בגוונים של גווני חום בהירים מאוד, שבהן מכנסיים בגזרה מאוד גבוהה, בשילוב מעילים ומקטורנים.

ואז החל שלב הוואו, השלב שבו ולנטינו מראה לכולם מה השם שלו באמת שווה. המעצב שפך למסלול שלל שמלות שאף אחת מהן לא היתה דומה או אפילו הזכירה את קודמתה. השמלות תססו במגוון צבעים, גזרות ובדים. היו שם ורוד, צהוב וכמובן המון לבן.

ולנטינו הרבה להשתמש במלמלות ובקשירות רבות וכל הדגמים היו נשפכים ומנופחים בחלקם התחתון. השמלה שהדהימה יותר מכולן היתה בצבע סגלגל מדהים. ניראה היה כאילו על השמלה המקורית הוסיפו עוד שמלה עם קשירה אחורית ושובל ארוך, על כתפי הדוגמנית הונח שאל נוצות בצבע סגלגל. המראה היה כה מוחץ, הבהיר לכל צופה שוולנטינו מטפח כדבעי את שמו הגדול וראוי להיכנס לפנתיאון המעצבים הגדולים של זמננו.