חולת שליטה ומודה בזה

את הצלמת עדי אורני אפשר לתאר בקלות רבה אם מעתיקים את תיאור הדמות של מוניקה גלר מ"חברים" - צעירה,יפה, מצליחה וחולת שליטה. הן אפילו חולקות את עור החרסינה, העיניים הכחולות הנוקבות והשיער הכהה הגולש. רק שבמקום מסעדה בווילאג' התוסס בניו יורק, חולשת אורני על סטודיו מדליק בפלורנטין וזהו, פחות או יותר.

אורני התחילה לצלם ברגע שהייתה גדולה מספיק בשביל לאחוז במצלמה, ולאחר שסימנה V על המסלול הקלאסי של צבא-טיול, החליטה למסד עם התחום את הקשר. היא עברה לניו יורק, הצליחה להשתחל לשנת הלימודים השלישית בבית הספר היוקרתי לאמנות חזותית SVA והשתלבה גם בעבודה כאסיסטנטית של צלמי אופנה העובדים באחת מסוכנויות הצילום המובילות בעולם ART & COMMERCE, עליה נמנים בין היתר סטיבן מייזל, אנני ליבוביץ' וקרייג מקדין.

עבודה בצילם של הגדולים ביותר הניבה קשרים מקצועיים משמעותיים. חוץ מזה שמדי סוף שבוע חבורת האסיסטנטים של הצלמים, בניצוחה של עדי, עבדה על הפקות מקוריות שלהם על הסטים של המאסטרים.

במהלך הביקורים שלה בארץ, בתקופת הלימודים, אורני הכשירה את השטח לחזרה ויזמה פגישות עם גורמים בתחום. פגישה בידיעות עם הבוק שלה גררה הזמנת צילום של אישיות פוליטית ששהתה בחוף המזרחי, אחריה אורני התבקשה לצלם את דודי בלסר ובארבע השנים שחלפו מאז היא הפכה לצלמת מבוקשת בקרב סלבריטאים (כשנינט נדרשה לבחור את מי שיצלם אותה לפרוייקט היפים והנכונים של "פנאי פלוס", היא בחרה באורני ולא היתה היחידה), ולעבודות שלה יש אפיון מובהק של צילומי אופנה שתקף גם לגבי צילומי הפורטרטים.

"ידוע שאני מוציאה אנשים יפים והשם שלי הולך לפני בעניין יחסי האנוש. אני גם הולכת עד הסוף עם הצילום. אם זה למשל להכניס את שירי מימון לבריכה מאולתרת באמצע הסטודיו, שהיא נשארה בה באומץ רב שש שעות רצופות, או להכניס את רן דנקר לנחשולי ענק בים, או למשל התמונה בה צבענו את מלי לוי באבקות פיגמנט כחולות לקראת יום העצמאות והיא עוד הייתה צריכה להלחם עם יונה (אמיתית) סוררת על השיער שלה. זה תמיד נראה מיוחד ושונה".

"אני תמיד לוקחת את הצילום של הסלבס לכיוון של אופנה כי לשם אני נמשכת. בד"כ הם לא ירצו לצאת יהירים מדי או להיראות פגיעים מדי, הם ירצו ללכת על בטוח. ופה אני נכנסת. המשימה שלי היא 1. לייצר משהו מרהיב שיגרום לאנשים להיעצר על התמונה, 2. שהמצולם שלי יאהב את התוצאה ו 3. שהלקוח שלי (העיתון) יהיה מרוצה! כשכל המרכיבים הללו מתקיימים - הפרויקט מבחינתי מוכתר כהצלחה. השער של נינט ל "7 לילות" לדוגמא בו היא לבושה כליצן הצרפתי העצוב piero הוא אחד השערים המוצלחים שנעשו למוסף זה וכמעט שאין אחד שלא זוכר אותו.

"בדרך כלל עורכים פגישה מקדימה בה אני מביאה את הרעיונות, בוחנת את התגובה של המצולם, ולומדת להכיר אותו ועושה איתו סיעור מוחות. ביום הצילום הסלבס מגיעים עם האנשים שמלווים אותם (סוכן, מנהל אישי, סטייליסט ועוד) והמשימה היא לפתח קשר אישי, לנסות לרגע לנתק אותם מהמציאות ולהכניס אותם לפנטזיה שבצילום."

"שם ההפקות הן מאוד-מאוד גדולות. אצל האמריקאים, כתבה בת שמונה עמודים מתפרשת על פני שלושה ימי עבודה מלאים וזה נותן לך פריבילגיה לעבוד הרבה יותר קשה על כל פריים. אבל אני חושבת שבארץ עושים דברים מדהימים, יש לנו יכולת אלתור גבוהה מאוד. אנחנו עושים הרבה עם מעט מאוד."

"כולם מדברים כבר כחמש שנים על כל הקטע של הסנאפ שוט. הסגנון שלי מאד שונה מזה. בתקופת הלימודים, העורך של המגזין ניילון, שהיה המנטור שלי הוא נתן לי פוקט ואמר לי 'קחי מצלמה ופשוט תצלמי.' ניילון מאד חזק בסנאפ שוטס. התנסיתי בזה ונהניתי. אני אוהבת את הסגנון הזה, כיף לי לראות אותו והוא מגניב אותי, אבל בסופו של דבר נשארתי נאמנה לסגנון שלי, שהוא הרבה יותר מוקפד."

"אני לא מתחברת לאופנה דווקא, אלא לצילום אופנה. כשסטייליסט מביא סט הורס לדוגמנית, אני נופלת מזה. אני יכולה ממש להתרגש מתנועה של בגד, מאיך שהאור נופל עליו. בכלל, אני רקדנית, וככזאת, אני מתרגשת מתנועה. שנים רקדתי ושנים עבדתי עם רקדנים. אני עדיין עובדת איתם. מבחינתי דוגמנית טובה היא דוגמנית שיודעת לזוז. בכלל, אני ממליצה בחום על שיעורי ריקוד לדוגמניות, מעבר לספורט. חובה חובה חובה. אגב, בניו יורק באמת עושים את זה."

"כן, אז זהו. זה לטוב ולרע. זה נכון שאני חוטאת ברצון להיות בשליטה מוחלטת בסט ובתאורות ואני לא אנוח עד שאצליח לבצע משהו בצורה הטובה והמושלמת ביותר וזה דרך אגב תקף לגבי כל תחום בחיי והסובבים אותי יעידו על כך. אבל יש בי גם את הרצון להשתחרר, "להתלכלך" ולנסות דברים חדשים שדווקא לא משקפים את הסגנון שלי ואת זה אני עושה בהפקות הפרטיות ובטסטים שאני עושה עם הצוותים שלי בזמני הפנוי. אין כיף גדול מזה!"

"משקל די גדול. אבל בכל זאת, אני הרי לא חיית לילה ולא בדיוק מהמתחככים והצלחתי גם בלי זה. כלומר אני חושבת שזה חשוב וזה תורם המון אבל אפשר גם להצליח בלי זה."

"היום אני מלמדת בעצמי "במנשר", ואני יודעת שאני דורשת הרבה, אבל אני מלמדת את התלמידים שלי את העבודה בשוק, תכלס. אני עצמי למדתי אצל גדול הקשוחים, הנס נלמן. אני אומרת לתלמידים שלי 'יש לך צ'אנס אחד , לא הגשת את התרגיל-פספסת אותו'. ככה אני למדתי.

"היינו צריכים לצלם כל שבוע. היינו מציגים את העבודה והכיתה צריכה לנקד. אין דבר כזה לא להראות עבודה,לא להציג עבודה. הייתי יוצאת בשלג, עם חום- לא היתה התפשרות. דרייב זה מס' אחת. אם אין לך דרייב ופאשן זה לא יצליח. פשוט לא יצליח.

"עזבי מרפקים, מוטיבציה. זה הרי המקצוע הכי כפוי טובה שיש- כשמצליחים כל אחד זוכר מי איפר ומי עשה סטיילינג וכו'. כשזה לא נראה טוב, זו אשמתו של הצלם."