בנוכחות אינטימית וללא אסתי גינזבורג הציגה חברת פוקס את קולקציית הנשים לקיץ הקרוב. הקולקציה בכללותה, שהנושא שלה הוא כבכל עונה "טרנד", נשאה דכדוך סתווי במקום עליזות קייצית. האפורים, הירוקים והכחולים הכהים החליפו את הכתומים והצהובים.
היו בה אינספור של חולצות פסים, גופיות פסים וגם סקיני בשלושה גבהים שונים. כמו שחשבתם גם העונה המכנסיים של פוקס נמוכות מדי והחצאיות קצרות מדי. על הדוגמניות זה עבר בשלום מלבד תקרית אחת בה יכולתי לראות בבירור, בגובה ישיבה, את תחתוניי הדוגמנית.
המכנסונים דווקא היו מלבבים ומוצלחים כמוהם גם מגפת הטייצים שהשתלטה על החברה, שוב, בשלושה גבהים שונים, עם גימורי תחרה, עם הדפסי פסים ועם נקודות. דווקא נחמד.
פריט מוצלח אחר היה מכנסים בגזרת דגמ"ח עם דוגמת פסים עדינים ששיחקו על הגבול בין סטרייט-וור למהודר. הסרבלים ברובם היו מגוחכים, מלבד סרבל ג'ינס אחד רחב יחסית בגזרה מאוד גבוהה עם כתפיות נוסח שלייקס, שהפתיע לטובה. החולצות הויקטוריאניות, הלבנות והרומנטיות עם עיטורי התחרה היו מוצלחות והגיעו בגזרות שונות.
געגוע לקלאסיקות
מסתבר שכמו שלפוקס יש סנטימנטים ויחס דביק משהו לפרזנטורים שלה, יש לה גם סנטימנטים לדגמים מסויימים. לכן הוצגו בפנינו שמלות קצרות ומפוספסות מכותנה שכבר הלכנו איתם לים בקיץ הקודם. מראה השכבות שכבר מוצה בסתיו האחרון, וגם התעקשות על פריטים שהגיע הזמן לרענן, כמו מכנסי ג'ינס מסויימים בגובה ברך.
אם שופטים את פוקס בקריטריונים של פוקס, היא עמדה העונה בציפיות בהצלחה וכולם יכולים לנוח על זרי הדפנה. העולם של פוקס זה העולם של "הבלוג של מאי" מארץ נהדרת ושל מועדון המעריצים של כוכבי השמינייה, וכיוון שעייפנו ממלחמות והשלמנו עם דור האינטרנט, השלמנו גם עם פוקס.
איני רוצה להשתמע כטרחנית זקנה בגילי המתקדם, ואולי זה בכלל המרמור מכך שאיני נכללת יותר בטווח הגילאים של פוקס, אך בדרך החוצה שטף אותי פרץ נוסטלגיה על ימי התום למראה דמותה של יעל בר זוהר מתנוססת על הפוסטר בכניסה. ימים בהם היו קלאסיקות אמיתיות בסביבה.