קשה להאמין אך חיות ביננו בחורות שנראות בדיוק כמונו, שהעברית שגורה בפיהן ושאוהבות אופנה באותה המידה, אך רק דבר אחד מפריד ביננו לבינן - הן לא סובלות נעלי בובה. יותר ויותר בנות מוצאות את טרנד נעלי הבובה מאוס וחשות כי הנעלים הללו אופי מתיילד וחמדמד שלא מתאים לכל בחורה.
מי שתרה אחרי מראה יותר בשל ומחוספס ולא חושבת שגובה זאת מילה גסה, יכולה להוסיף לעצמה בקלות שבעה סנטימטרים קייציים בעזרת סנדלי הפלטפורמה הידועות לשמצה, שחזרו העונה למדפים והצליחו להפתיע אפילו סקפטית מסוייגת כמוני.
למי מאיתנו אין זכרונות פלטפורמות קשים באמתחתו? בין אם אלו נעלי הTRAK הידועות לשמצה מהנייטיז או נעלי הבפאלו שמוצו עד כלות. מאידך, ניראה שהישראליות כמו אחיותיהן היפניות (וכאן תם הדמיון בין נשות שתי המדינות) נאחזות בפלטפורמות בניגוד לכל שיקול של צו אופנה או טעם טוב ולא מוכנות לעזוב. הן רוצות הגבהה. סטילטו זה לא נוח ליומיום, הפלטפורמות כן והן לא מוכנות להיפרד מהן.
גברים ופלטפורמות
הפלטפורמות מצויות בשוק כבר משנות השלושים אך הפריצה הגדולה שלהם התרחשה בסבנטיז, כשרוח הדיסקו והאל.אס.די גרמה לאנשים לעוף, או לכל הפחות לגבוה בעשר סנטימטרים. בתקופה זאת לא רק נשים נעלו פלטפורמות מבריקות, אלא גם זמרים גבריים יותר או פחות כמו אלטון ג'ון, דיוויד בואי וחברי להקת קיס שהביאו אותה ברוק מתוחזק בפלטפורמות גבריות.
ההיסטריה סביב הפלטפורמות נמשכה גם בשנות השמונים אך גוועה בסופם. בשנות התשעים החזירו הספייס גירלס את הפלטפורמה בדמות נעלי ספורט צבעוניות, מוגבהות וגסות שסחפו איתן המונים. לאט לאט איבדו הפלטפורמות את האפיל שלהן, ומלבד מרלין מנסון וחברי אגודת הפטיש והM&S, מעטים מצאו את מגפי הפלטפורמה מהויניל כנעל סולידית ולגיטימית לנעילה.
הליכה מתנדנדת
העונה חוזרות פלטפורמות כסנדלים פחות גסות ויותר נשיות. עקב הפלטפורמה עצמו עשוי לרוב מעץ או משעם. הגוונים הטבעיים של הפלטפורמה נשברים ע"י רצועות הסנדלים, שמגיעות במגוון דוגמאות סבנטיזיות טיפוסיות כמו נקודות ופסים לצד גוונים זהובים ומטאליים.
הפלטפורמות מתאימות במיוחד לשמלות אביביות בגזרת A עם חגורת בטן או לג'ינסים בגובה ברך. אם אתן מבטיחות לא ליפול מהן כמו היפניות הקטנות שמתרסקות ממרומי הנעליים שלהן אחת לכמה זמן ומגיעות לעמודי החדשות ומבטיחות להימנע מההליכה המתנדנדת והלא טבעית שהן מייצרות לכו על זה.