בשתי ידיים

אני בעד מיחזור, איכות הסביבה ושלום עולמי (עם המשפט הזה אולי אהיה בסוף מיס אמריקה) אבל המחשבה של לקנות בגדים משומשים, ללבוש שמלה משנת התרת"ח שהייתה שייכת לאיזו פלמחניקית שעכשיו בטח נמצאת בבית ראשונים וצופה בצעירים חסרי מנוח, מעוררת בי מעט חלחלה.

ובכל זאת, החלטתי להתעמת עם המציאות הקשה ולגשת לחנויות היד-השנייה. לכן, במבט נחוש מלא מסקרה, צעדתי בשנקין ומצאתי כמה כאלה. הבולטות בהן היו "אובססיה" ו"שתיים". אובססיה הממוקמת בשינקין 37 נראית במבט ראשון כמו מחסן תלבושות. הבגדים לרוב מזכירים את השמלות של סינדרלה, אך היו גם כאלו שיותר עונות לתואר "לכלוכית". היו שם גם הרים של מעילי פרווה, סוודרים מקשמיר, חולצות פולו ספורטיביות, מכנסי ג'ינס בגזרה סופר גבוהה, חצאיות מיני לצד גזרות שמרניות, והרבה טי-שרטס עם דמויות מצויירות. מה שבטוח, זה שבסקיני ג'ינס לא תתקלו שם.

בעלת החנות, גילי, מסבירה מדוע בחרה לפתוח חנות בקונספט כזה: "הייתי גרושה ותפרנית. החלטתי לפתוח חנות בגדים, רק שכסף לא היה לי. יום אחד הגיעה אליי שכנה עם מה שנראה לי פעם כסמרטוט. החלטתי למכור אותו והביקוש היה עצום. כך, לאט לאט פתחתי את חנות היד שניה ופשוט התאהבתי בכל פריט ופריט."

עכשיו לשאלת השאלות מאז דילמת חגורת המותן, האם הבגדים באובססיה שווים קנייה? אם כסף זה אישיו גדול אז כן. הבגדים נמכרים במחירים מצחיקים (שמלות-160 ש', חצאיות-80 ש', חולצות 80 ש' וג'קטים 150 ש'). אם מפשפשים טוב אפשר למצוא כמה פריטים שווים וייחודים (אני למשל מצאתי חצאית גותית מדהימה שאני חורשת עליה נון סטופ), מה גם שהסחורה מתחלפת בקצב מטורף-אלא שאם חשקה נפשכם בטרנדים ואופנתיות, תברחו ל"זארה" ומהר.

החנות יד השניה השניה שהגעתי אליה הייתה "שתיים", שנמצאת בדיוק מול "אובססיה. לחנות הזאת יש קונספט ייחודי: אנשים באים עם בגדי יד שניה (לא חשוב מאיזו שנה) ובתמורה מקבלים זיכוי לרכישת פריטים בחנות. כך, נוצר תהליך של החלפה, כשגם כאן טיב הסחורה והטעם האישי של בעלות החנות הם הקובעים אם לקבל את הפריטים שהבאתם. כחובבת מושבעת של החלפות ("תני לי את החתיך שלך ואני לך את שלי") הבאתי גם אני שקית הפתעות מהבית . תמורת שלוש חולצות זכיתי לשוטט בחנות בניסיון למצוא פריט בזיכוי של 30 ש"ח (חולצה נמכרת בחנות במחיר 30 ש"ח. הזיכוי אותו מקבלים הוא שליש מהמחיר הרגיל, 3 חולצות-30 ש"ח. ונסיים את שיעור המתמטיקה עכשיו). האמת? לא התלהבתי.

רוב הבגדים נראים כמו משוק הפשפשים וגם כאן ניתן למצוא שמלות נשף, שמלות משובצות, חצאיות, טרנינגים, חולצות משובצות, ג'קטי עור וטי שרטס מהוהים. החלק המעניין בחנות שאותו לא ניתן לרכוש בזיכוי, אלא בקנייה בלבד, הם הבגדים שאותם בעלות החנות מעצבות וכן נעלים יפיפיות המגיעות מעיצוב בלעדי בחו"ל.

יש ב"שתיים" גם פיצ'פקעס מגניבים כמו תחתיות לקפה עם דמויות של דונאלד דאק, עטיפה ליומנים משנות ה-50, מאפרות עם הדפס של משפחה אמריקנית טיפוסית בשנות ה-40, וכן אוסף של צעצועי לגו ובובות משוקולד קינדר. אחרי שיטוטים רבים, בסוף מצאתי פריט שיתאים לי בול לחצאית ההיא מ"אובססיה".
את שאר הפריטים שלא נלקחו מסרתי לתרומה על ידי בעלות החנות, שמציעות אפשרות נהדרת כזאת.

לבסוף, יצאתי מהמחקר במסקנה אחת: יד שניה היא אחלה אופציה אבל מומלץ לשלב מסעות שופינג קונבנציונלים. אחרי הכל, עם כל כך הרבה עומק ותרומה, מגיע השלב בו כל מה שבחורה רוצה זה לגהץ את האשראי על שמלה מיותרת לגמרי, שבסופו של דבר, תהיה גם היא יד שניה.