בוא תפליש עלי

יש צלמים שפועלים עם הראש ויש כאלה שפועלים מהבטן. עידו איז'ק פועל כנראה עם הראש, עם הבטן ובעיקר עם פה גדול ועסיסי. בשש שנות עבודה הוא הצליח ליצור לעצמו מוניטין מקצועי עם טון של סטייל שהוביל לקמפיינים מצליחים כמו של אירית ופוקס. ועדיין לא יהיה זה נמהר לקבוע שיש אנשים בתחום שעדיין חוששים להיכנס לפה שלו.

איז'ק לא שמע על שקרים לבנים או על דיפלומטיה. כך קרה למשל שעדי הימלבלוי קיבלה ממנו המלצות מתוקשרות לרדת במשקל או לטפח את עור הפנים שלה והפרק בהשתתפותו ב"הדוגמניות 2" היה גו'סי במיוחד כי גם שם מול המצלמות הוא אמר בדיוק את מה שהוא חושב.

הדיבורים עליו קצת הרתיעו אותי ולא הייתי בטוחה עד כמה בא לי לראיין אותו. אבל הלכתי בכל זאת ומצאתי את עצמי מול אחת הדמויות הצבעוניות, המוכשרות והמעניינות ביותר בעולם האופנה הישראלי. כזו שיש לה הרבה מה להגיד לעולם. אהבתי. כמעט אפילו נשבתי.

איך זה קרה? יתכן שהתכונות המדוברות שלו הן גם סוד קסמו. יש משהו מרענן באדם כן וטוטאלי, במיוחד בסצנה הוא פועל המתנהלת לפי חוקי צביעות מייגעים. דמיינו דמות שבעורקיה זורמת כספית ותקבלו תמונה נאמנה למקור. מדובר באדם אנרגטי והיפראקטיבי, הגדוש ברעיונות שאומר כל מה שעובר לו בראש ובזמן אמת.

הסטודיו שלו נמצא ברחוב התעשייה העמוס בדרום תל אביב (סיוט). כדי להגיע אליו צריך למצוא חנייה (אין לתאר), לעלות 80 מדרגות לא כולל מעברים ארוכים (!) ברגל (!!!). דרך ארוכה ומייסרת אשר בסופה נגלה סטודיו שהוא מהיפים ביותר בארץ, אותו בנה הצלם במו ידיו. יש משהו מטפורי במסע לארץ איז'ק.

במהלך כל הראיון שהתקיים בסטודיו, חברים קרובים של איז'ק נכנסו ויצאו. כולם אמנים, יוצרים או חברים קרובים מהתעשיה. אחד החברים הקרובים הוא הבוס לשעבר, הצלם רון קדמי. היחסים בין השניים מפתיעים ובולטים בנוף הצלמים-אסיסטנטים המקומי, במיוחד כי מדובר בשני צלמי אופנה בולטים שאיך לומר, לא ממש נודעים בצניעותם.

איז'ק הצעיר הגיע לקדמי המבוסס אחרי שסיים את הטיול בעולם בתום השירות הצבאי ונבעט על ידי אמא איז'ק לחיים ("תקשיב טוב, אתה קם עכשיו, גומר עם הבית זונות הזה בבית והולך למצוא עבודה" הוא משחזר בפיוט).

הרקע שלו כצלם בשירות סדיר בצה"ל הוביל אותו לאודישן אצל קדמי לתפקיד אסיסטנט. אודישן אותו הוא עבר בהצלחה תודות לכימיה מוצלחת.

כעבור מספר שנים כשהחליט עידו לצאת לדרך עצמאית קדמי עזר לו לפתוח את הסטודיו שלו, קומה אחת מעליו. על רון הוא אומר באופן חד משמעי "הוא לימד אותי המון, הוא פתח לי דלת למקומות שאולי לא הייתי מגיע אליהם בלעדיו. ואני לא מדבר בכלל על הצילום. הוא בן אדם עם אופקים מאד מאד רחבים. הוא הכי אמן בנשמה שלו. עד היום הוא מאוד מפרגן לי בעבודות, אבל הנוכחות שלו בחיי היא גדולה מזה ומתבטאת גם בחיים האישיים".

- איך אתה מסביר את התדמית שלך כאדם קפריזי או חסר טקט? אנשים ראו את הדוגמניות 2 וחשבו שאולי עשית הצגה לצרכי רייטינג.

"הייתי הכי אני בעולם. לפעמים אם דברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה אני קצת מתחרפן. למדתי לשלוט בזה עם השנים והבנתי שאין מושלם. יצא לי במקומות מסוימים שם של אדם שעושה בעיות. אבל זה מגיע מהמחויבות שלי לעבודה. אני אולי לא הבן אדם הכי נורמלי בעולם, אבל אני לא בן אדם רע. ומי שמכיר אותי לא מתרגש מהפה הגדול."

- צילמת המון קמפיינים ופרסומות עד היום. ממה הכי נהנית?

"הכי כיף לי, אולי בגלל שאני די צעיר, להיבנות יחד עם חברה צעירה ולגדול איתה. כמו למשל עם TAG או עם אירית. גם מהצילומים לפוקס קידס אני נורא נהנה. הם ממש מגניבים ופתוחים לרעיונות וזורמים איתי. אני בהחלט חושב שיש להם את קטלוג הילדים הכי מגניב בארץ."

- הקטלוג של פוקס קידס מאד משדר אופנה. זה משהו שבא ממך?

"קטלוג זאת אף פעם לא עבודה של אדם אחד. אני חושב שבגלל זה אני אוהב את התחום הזה. אני ממש אוהב להכיר אנשים ואני חושב שנכנסתי לתחום בגלל האופי התקשורתי והמשתף שיש בצילומי אופנה".

- אתה רואה את עצמך כצלם ולאו דווקא כצלם אופנה. תסביר.

"אני רואה את עצמי כצלם. אני זוכר את עצמי מילדות ככה. אני אדם ויזואלי. ככה אני מסתכל על החיים. בגלל זה אני כל כך מתלהב מהצילומים שלי מהפלאפון שנאספו במשך 5 שנים ומביאים את הזווית שלי לחיים. אנשים רואים בצילום אופנה עיסוק בדוגמניות שלבושות בבגדים מסוימים. אני לא רואה את זה ככה. בשבילי אופנה היא דרך חיים או תרבות. אופנה זו רק מחלקה אחת מבחינתי מכל מחלקות הצילום שלי."

כבר 5 שנים שאיז'ק מצלם את עצמו מדי בוקר ברגע שפתח את העיניים ומדי לילה שנייה לפני שעצם אותן. את אלפי התמונות שנאספו ערך לעבודת וידאו ארט ייחודית, המשולבת בקטעי טראנס ובמוזיקה שנבחרה בקפידה. חלק מהתמונות צולמו על הסט של הפקות שונות ובאופן כללי משקפות בהחלט את ההוויה של תעשיית האופנה. פרוייקט מרשים בהחלט.

- מה הכי מרתיח אותך בתעשיית האופנה בארץ?

"אני חושב שהבעיה הגדולה היא שצוותים לא מתוגמלים כראוי. ואני כולל פה את כולם. יש תחושה שבאים אליך ואומרים 'תשמע זה מגניב לצלם' ומצפים ממך פשוט לעשות את זה. וואלה, אני יודע שזה מגניב לצלם אבל זו העבודה שלי. מזה אני מתפרנס. מרתיח אותי גם כשעומדים לי על הראש ובשנייה שעשיתי קליק במצלמה, ישר כולם רצים לראות את הפריים, בודקים, מנתחים אותו ונותנים לך עצות. זה גם מטריף אותי."

- הסטודיו שלך עם הפנטהאוז והמיטה הזוגית שבחוץ וכל אווירת המסיבות שיש פה מרגישים חזק בסקס, סמים ורוק'נרול. אתה משביח את הדימוי של צלמי אופנה.

"לכל בן אדם יש את הקטע שלו ואת מה שהוא גדל איתו. אני גדלתי על רוק, אני רוקיסט בנשמה, כל החברים שלי כאלה. סקס, סמים ורוק'נרול זה אני לגמרי, אבל לא בגלל שאני צלם אופנה."

- מה היית עושה אם לא היית צלם?

"הייתי רוצה להיות VJ, ארכיטקט או מעצב פנים (ובהזדמנות זו אזמין את איז'ק לעצב לי את הדירה כשרק יחפוץ בכך, לפחות על בסיס הסטודיו ההורס שלו ת.מ), אני חושב שהייתי מתעסק בצורה כזו או אחרת באמנות. אני מאמין שיכולתי לעשות הרבה דברים אבל הם חייבים להיות בתחום הקריאטיב, אחרת היית מת משעמום".

איך אתה מתאר את סגנון הצילום שלך?

"אני חושב שהנוירוטיות שלי מאוד באה לידי ביטוי בצילומים. אני לא מצליח להפטר מהתזזיתיות. זה נורא אבל זה גם נורא מגניב". לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.