וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אין חדש תחת! השמש

30.5.2007 / 6:20

הכתבת הסמויה מחפשת את המרואיין האידאלי ומוצאת את איש האופנה שאוהב להתראיין תחת תאורה סליזית ולהכביר במילה "תחת"

תאוריות פיראטיות שונות מלהגות אודות המרואיין האידיאלי. במסגרת עבודתי יצא לי לערוך ראיונות עם עשרות צלמי אופנה, מעצבי שיער, סטייליסטים, מאפרים ובעלי בוטיק וללא תואר בתקשורת באופק לא נותר לי אלא לקבוע שמרואיין אידיאלי זאת פיקציה. כמו כן, מרואיין סביר זאת גם פיקציה ואם כבר, בני אדם נורמליים זאת פיקציה, במיוחד כשמדובר בתחום האופנה.

איש אופנה מוביל קיבל את פני בחיוך זחוח לאחר עשרות דקות המתנה בסטודיו שלו. הוא הוביל אותי לחדר חשוך, אדמדם וסליזי והושיב אותי מולו כשעיניו אוכלות את כל שאריות התום ששמרתי בקנאות משנות ילדותי. היה זה ראיון שארך שעתיים ארוכות, ולאיש, שתהליך תיאום הראיון עימו ארך קרוב לחמישה חודשים מפאת חשיבותו, היה פתאום את כל הזמן שבעולם לדבר על עצמו והוא לא נראה ממהר לשום מקום.

שאלות טכניות כמו "בן כמה אתה" לוו בהסברים מייגעים לגבי השנה שבה נולד, אירועים היסטורים שחלו בשנה זו והפרשנות הנומרולוגית שלה. ככל שהשיחה תפסה תאוצה נוכחתי לגלות כי לאיש החשוב יש יכולות ורבליות לא מבוטלות אך ישנה מילה אחת קטנה שאהובה עליו במיוחד - תחת. הוא השתמש בה באינטונציה מיוחדת שנתנה לה משקל מרובה במשפט והפריד בין ההברות ת-חת בצורה עיצורית חזקה שלוותה במבט ישיר לתוך אישוניי.

לא נותר לי אלא להסמיק ולתמלל את המילה ביותר מעשרים הקשרים שונים. "ת-חת בצבע מוקה", "ת-חת אקזוטי", "ת-חת בשרני". מילא, אבל אפילו ביטוי כמו "ת-חת השמש" תפס תפנית קינקית.

אני הוללת

ראיון אחר, עם אושייה אופנתית ותיקה, הפתיע מכיוון אחר. הגברת, בדיוק כמו האדון, לקתה בסימפטומים של האדרה עצמית מוזגמת. גם היא לא טרחה לענות לשאלותיי אלא זרמה באופן עצמוני. רק על שני העשורים הראשונים בחייה היא סיפרה במשך יותר משעה וכל זאת על חשבון לקוחה שממתינה לה בצד החדר. היא הייתה למודת ניסיון, קרת רוח, בררה מילים כדוברת צה"ל ודאגה לשווק עצמה כאישה עצמאית, קרייריסטית ופמיניסטית עם מגוון סיפורי הוללות אטרקטיביים.

חצי שעה לאחר שעלה הראיון איתה לאוויר, צלצל הנייד שלי וקול גבוה ונירוטי בקע מצידו השני: "תקשיבי, את חייבת להוריד את השורות שמספרות על כל המסיבות, זה לא ניראה טוב". "תקשיבי לי את" עניתי לאושייה הותיקה "את כל זה סיפרת לי בראיון אפילו מבלי ששאלתי אותך". "נכון", נימת קולה השתנתה לבהלה, "אבל בעלי יתגרש ממני אם הוא יראה את זה, את לא מבינה? אסור שהוא יתגרש ממני!!!".

פתאום ראיתי אותה באור קצת אחר, פתאום דיברה איתי פרסונה אנושית ולא כזאת המסתירה את עצמה תחת כמויות מייק אפ ומסקרה ושוויץ. כה חבל שרגעים אנושיים אמיתיים מתגלים שבוע מאוחר מדי.

אני דיווה

ראיון אחר הוא למעשה הראיון שלא התקיים, עם עוסק באופנה, עסוק ומוערך. מעולם לא נאלצתי לחזר אחרי בחור כמו שחיזרתי אחריו, בטח שלא אחרי בחור גיי. בשיחה הראשונה הוא בישר לי בנימה טווסית שהוא לא מוכן לראיון שגרתי, לא מוכן לקונספט בנאלי ולא מוכן, חלילה, להצטייר כמו יתר הקולגות שלו, אותם הוא לא מעריך.

הוא כל כך לא היה מוכן, ועם זאת, מעט התרגש מהפנייה. אחרי הכל מי הטיפש שיסרב לחנופה אופציונלית? גם הוא לא העז לסרב. הוא ביקש ממני שאתקשר למחרת. טלפנתי למחרת והוא ענה וביקש שאתקשר למחרת. כך במשך חודש ימים. הידידות הביזארית שנרקמה ביננו כמובן לא הניבה אף ראיון, אבל דווקא כן הניבה חשבון טלפון ענק. הבנתי שכל עוד הוא מסרב לראיון אצלי הוא מרגיש חשוב ובאמת שלא רציתי להרוס לו.

לסיכום (כי ככה אתם אוהבים)

אינספור אנשים מוכשרים יש בתעשיית האופנה וכמעט כל מי שהגיע לצמרת הרוויח זאת בזכות כישרון יוצא דופן ואמביציה ראויה להערכה. עם זאת, טיפת ענווה וכנות תמיד עושים טוב. לפעמים יחס בגובה העיניים עושה את ההבדל בין אמן אמיתי לבין דיווה של שקל וחצי. לפעמים מילים נרדפות כמו ישבן, עכוז, טוסיק ואחוריים והקפדה על אינטונציה נכונה ותאורה נאותה בחדר במהלך ראיון, עושים את ההבדל בין שיחה מקצועית לגיטימית להטרדה מינית.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully