עולם האופנה הגברית חווה לאחרונה את אחד מטילטוליו העזים ביותר, לאחר שהדי סלימן (Hedi Slimane) המעצב הראשי של Dior Homme, הודיע על עזיבתו. סלימן הוא אחד מאייקוני האופנה המוכרים והמדוברים ביותר בעולם ואחד הבודדים שהפך לסטאר של ממש.
סלימן הוא זה שיצר סילואט חדשה עבור הגבר של שנות האלפיים. לאחר ששנות התשעים היו מזוהות עם סגנון הלבוש המרושל והרחב, שהושפע מתרבות הרחוב האמריקאית, קם הצרפתי המחונן הזה ויצר מערכות לבוש לגברים הנעות על ציר צר ושדוף, היישר מתרבות הרוק של מזרח לונדון ופריס.
כך קיבלנו את הג'ינס הצינורי והכהה (שהתחיל אצל סלימן הרבה לפני שהפך אצל הנשים לפריט חובה), הז'קטים של החליפות השמרניות עברו מהפך והפכו קצרים הרבה יותר, המכנסיים איבדו מנפחם כמעט לחלוטין וחולצות הטי המדוייקות, הגדירו מחדש את הגזרה של כל החולצות שאנו מכירים.
סלימן סחף אחריו את כל עולם האופנה. יודעי דבר מעידים שאפילו קרל לאגרפלד, המעצב הראשי של בית האופנה "שאנל" ודמות צבעונית בפני עצמה, צוטט כשאמר שהוא נכנס למשטר דיאטה קפדני רק כדי להצליח להיכנס לחליפות של סלימן. סלימן הוא הסיבה בגללה כולנו מנסים להידחק אל כל מכנסי הצינור שזכו לאין ספור אינטרפרטציות ברשתות ההמוניות.
סלימן נולד בפריס ב-1968, למד תולדות האמנות ב-École du Louvre ובמקביל התמחה כחייט. מ-1997 תיפקד על תקן המנהל הקריאטבי של איב סאן לורן והחל משנת 2000 הפך למעצב הראשי של אופנת הגברים בדיור. במרץ 2007 הודיעו דיור וסלימן על סיום שיתוף הפעולה ביניהם, ואת מקומו תפס כריס ואן אאשה.
בימים אלו נכנסת לחנויות הקולקציה האחרונה שעיצב סלימן עבור בית האופנה של דיור קולקציית סתיוחורף לשנת 2008. כמו כל קולקציה שסלימן מעצב, גם היא מושפעת מחוויה אסתטית- הוליסטית הקושרת יחדיו מוזיקה, אופנה וחזון אשר הופכות את הקולקציה לבעלת רבדים אך עדיין קוהרנטית לחלוטין.
בחורף הבא, לפי פרשנותו של סלימן, הזמן הוא סוף שנות ה80, המקום הוא בברלין, המוזיקה היא מוזיקת ניו רייב (כנסו לאתר שלו ותודו שהשיר של ה"ניו פוריטאנס" מקפיץ) והאווירה אפלה מתמיד.
הקולקציה, כרגיל, עולה על כל הציפיות. במקום הלוק הרוקרי במכנסיים צמודים, אנו מקבלים מכנסיים בגזרת שארוול מקורית ("הינדו מחתרתיים" אם נתעקש על תיאור מתאים), יחד עם ז'קטים מחוייטים, מעוטרים בדוגמה גרפית, המזכירה ציורים אבסטרקטיים של פולאק.
עוד בקולקציה - מפגן מרהיב של ז'קטים קצרים ומרשימים, עמוסים ברוכסנים, המשולבים עם מכנסיים מחוייטים ומקוצרים. כל אלה מכוונים אל אחד האובייקטים המענגים בקולקציה (גם אם לא תמיד הלבישים) - המגפיים הכבדים שזוכים לתשומת לב מיוחדת.
מבט נוקב בתמונות יגלה שאחד הפריטים המגניבים ביותר נמצא דווקא בקצות האצבעות כפפת הצמר המסורתית זכתה לתרגום מבריק והפכה אצל סלימן למעין צינור צמר המקנה מראה של "גנב בשלג".
נדמה כי בפעם האחרונה בשם דיור, הקפיד סלימן ליצור מראה שיבטיח שלא ישכחו אותו במהרה. לא עוד נערים ענוגים ושברירים עם נעליים בצבע זהב, אלא דווקא נערי כנופיות קשוחים. ניתן להתווכח רבות על הטעם האסתטי של הקולקציה, אבל חייבים להודות דבר אחד הבחור הזה יודע היטב מה הוא עושה, ואיך עושים את זה עד הפרט האחרון.
בימים אלה מתפקעת הביצה האופנתית מרוב שמועות על המשך דרכו. יש הגורסים כי גוצ'י חתמו איתו עסקה להקמת קו משלו שישא את שמו, אחרים מדברים על ניסיונו לעצב עבור הקהל הנשי. כרגע שום דבר אינו ברור או בטוח. סלימן מצידו ממשיך לפעול בצד האמנותי, לקדם להקות רוק אינדי ברחבי העולם, להעלות בליסבון ובמקומות אחרים מיצגים לאמנות קונטמפורארית, ואף לפרסם ספר (מרהיב!) במהדורה מוגבלת של הצילומים שלו את קורטני לאב בהתאם לחזון המוקפד שיצר.
דבר אחד בטוח, הקולקציה המסוקרת כאן היא אולי שירת ברבור, אבל היא שירה זמנית מאוד, כי עוד לפני שנספיק לשים לב, יגיח סלימן ויהפוך שוב את עולם האופנה, ויגרום לכולנו להתלבש קצת אחרת. אותי הוא כבר שבה לחלוטין.