להיטי שנות הפצעונים

קוסמטיקה וגברים לא הולכים ביחד. זה לא שאנחנו הגברים לא שמענו שיש דבר כזה שנקרא "קוסמטיקה", וזה לא שאנחנו חושבים ש"מכון" מיועד רק לכושר או עיסוי מיני מלא. הרי גברים מעדיפים נשים חלקות שעברו טיפולים קוסמטיים וגם אנחנו מסדרים גבות ומורטים שיער מהכתפיים והצוואר בהתאם לצו האופנה. אבל מכוני יופי וקוסמטיקה - לא, זה כבר סיפור אחר.

חלקינו מסתובבים בלי בושה עם חצ'קונים אדומים או צהובים בדרגת בשלות משתנה, 'לבנים' תת-עוריים סמויים וסתם שחורים רגילים, שהמילה ערסים מחווירה לידם. הגבר הישראלי הממוצע (לא נשיא או רמטכ"ל שמככב בתמונה ממלכתית על קירות בית ספר) הוא תמיד איש צבא שחזר משדה הקרב. אבק המלחמה, זיעת הלוחמים ופצעוני שמן רובים על פניו, מרכיבים תמונה באיכות אינטרנטית, בגודל 40 פיקסלים מגורענים ומלוכלכים, לפני עיבוד והחלקה בפוטושופ. כי הגבר הישראלי הלוחם הוא פשוט פעולת טרור כימית, מפגע תברואתי ופצע אסתטי בנוף המקומי.

למעשה הלוחם הישראלי הוא בן דמותו המודרני של הצייד הפרה-היסטורי, זה שחזר למערה עם איזו אנטילופה צעירה על כתפיו, בעוד אשתו מכינה את מיטת עלי הבננות. בצהריים, כשייצאו הזוג הפראי מהמערה לתפוס קצת שמש, תאחוז האשה בפתאומיות את פניו במנח זוויתי, ותצווה עליו: "יש פה אור טוב, אל תזוז!". אז יתחיל טקס שלם של התמסרות, שבו הצייד החסון והמפוצען, מפקיר את פניו באור השמש הבוהק לידיה של אשתו, שתלקט מהם בלחץ פיזי ובשתי אצבעותיה, שומנים עסיסיים או סתם שחורים.

"קניתי לך מתנה", הכריזה יום אחד האשה במערה התל-אביבית שלנו, "טיפול פנים במכון יופי", ומיד שלפה שובר מתנה למכון עם שם צרפתי, המכונה "גודאר" וממוקם ברחוב של אציל אנגלי שנקרא מונטיפיורי. התחושה הראשונה של הצייד-הלוחם שבי היתה זעם. איזו דרך מעליבה לומר לגבר שיש לו פנים מפוצענות, שלא בא לה להתנשק איתך, ושנמאס לה לראות אותו ובטח שלהוציא לו שחורים בשמש.

אבל אחרי כמה שניות באור יום, כל העניין נראה לי קצת בהיר יותר. בכל זאת הרי מדובר במכון, שמנים אתריים באוויר, אשה שתגהר עליי, מחשוף קטן, עיסוי, יד שנשלחת, אולי... מי יודע.

קבעתי לי תור.

כבר בכניסה הבנתי שבין הפנטזיות שלי למציאות, מפרידה מסיכה עבה של מלפפונים. "גודאר" הוא למעשה חנות מעוצבת מאוד למכירת תכשירי קוסמטיקה ייעודיים לטיפוח גברי של חברות מובילות כמו peter thomas roth, guinot. כעניין צדדי, אפשר למצוא גם טיפולים קוסמטיים.

כל הפנטזיות שלי נדחקו לפינה, וליתר דיוק לחדר אחורי קטן ולבן. פרקט על הרצפה, מיטת טיפולים לבנה, כמה נרות קטנים, עגלת תכשירים ושתי תמונות קטנות וממוסגרות על אדן החלון של "מסע בין כוכבים". להשלמת האווירה הנוסטלגית, השמיע טייפ קסטות כחול וקטן מוזיקה שקטה מהאייטיז lady in red, scorpions ועוד חברים נשכחים, שעזרו לי לחזור במסע בין חצ'קונים לתקופה הפורחת שלי. להיטי שנות הפצעונים.

אבל הניפוץ הסופי לפנטזיות, היה כשראיתי שהקומסטיקאית א'- בהריון! לא באמת, מה הקטע הזה. די הרגתם אותי, לא צריך גם לדרוך על הגופה!

נשכבה גופתי על מיטת טיפולים לבנה וחשבה לה את המחשבות העצובות שלה, בזמן ש-א' מבצעת בי סדרת מעשים: ניקוי בסבון, פילינג, ריכוך והטפחת העור ללא אדים, הוצאת שחורים ושומנים, קרם עיניים, מסז'' ראש ולסיום מסיכת מלפפונים.

היה נעים ואפילו לא כואב בכלל, ולפתע הבנתי בעודי שוכב שם מתחת לפרוז'קטור עם הזכוכית מגדלת שמכוונת לך לתוך הפרצוף, שגברים לא הולכים לטיפול קוסמטי כי הוא פשוט מזכיר להם שיננית: קצת כואב, וקצת "תפתח, תזיז, תשטוף, עכשיו אתה יכול לנגב".

אולי לכן לפני שיצאתי שאלתי אם יש הנחיות (אולי אסור לאכול שעתיים) או הוראות לניקוי בצמר גפן רב שכבתי. הסבירו לי שהכי חשוב זה רק לא לתת לאשה לטפל בי בשמש כי היא עדיין לא קוסמטיקאית מוסמכת, וכמובן מומלץ לקנות כמה תכשירים לניקוי יומיומי ולהקפיד להגיע לטיפול כל שלושה חודשים.

יצאתי עם עור בוהק וחלק לפינת הרחוב. צעדתי לאיטי ברח' אלנבי ואוטובוס מפרקי ומפייח, קו 18, עבר על פני. קבעתי לי מיד תור לעוד חודש. אחרי המלחמה של הקיץ.

מחיר טיפול של כשעה: 280 ש'
תכשירים לטיפוח וניקוי: 160-300 ש'

'גודאר', רח' מונטיפיורי 30 תל אביב