פרוות עולם האופנה של האלף השלישי הן כבר מזמן לא הטאבו של שנות ה-90. אמנם נראה שהנושא תמיד ישאר שנוי במחלוקת והמחאה לעולם נשארת, ותמיד תוכלו למצוא את הפעילים שישמחו לארוב אל מאחורי הקלעים של תצוגות האופנה כדי להשפריץ קצת צבע אדום על המינק או בחורות רזות מדי שיתרוצצו עירומות ברחובות רומא, כדי להגן על שפנים רכים, אבל צדקנות המעצבים והתיפיפות הנפש של הקונים, כבר לא תופסת את אותו מקום נכבד, בטח שלא בסתיו-חורף של 2008.
הוכחה לך תוכלו למצוא בגיליון חודש ספטמבר של ווג האמריקאי. אם בחורף שעבר שולבו בפרוות בעיקר באקססוריז והופיעו פחות במעילים "כבדים", הפעם מציגים מעצבי העל עשרות דגמים שונים של פרוות בשילובים שונים, המופיעים לכל אורך גיליון הסתיו העצום, ששוקל כמעט כ-2 ק"ג והוא בן 845 עמודים.
פרוות ארנבת, עיזים ומינק על מעילים, תיקים ואפילו מגפיים, בצבעי ורוד או טורקיז עז, הן רק חלק מהמבחר המוצע בגיליון ע"י מעצבי העל. בראש המצעד הצבעוני הזה עומדת הפקה יפהיפה של ווג בשיתוף עם הפדרציה הבינלאומית לסחר בפרוות. הקמפיין המשותף, שיצא תחת הכותרת "לא הפרווה של סבתא שלך", בא להוכיח עד כמה מראה הפרווה הוא קלאסי, חוצה דורות, משדר יוקרה בכל תקופה ואינו קשור באופן מיוחד לגיל, תוך כדי הצגת העיצובים האחרונים בתחום הפרוות. ההפקה מתפרשת על פני 6 עמודי צבע שצולמו ע"י Koto Bolofo, בהם מופיעות נשים בגילאים שונים כשהן עטויות פרווה ועם מבט מוקסם בעיניים. מההפקה לא נעדר אף מעצב-על שמכבד את עצמו, ובין היתר משתתפים בו ג'ורג'יו ארמאני, רוברטו קוואלי, ז'אן פול גוטייה, גוצ'י ופנדי. ההפקה תופיע במהדורות שונות של ווג, ברחבי העולם.
הפדרציה הבינלאומית לסחר בפרוות נוסדה ב-1949 וחברים בה 38 ארגונים שונים מ-31 מדינות ברחבי העולם. חברי הפדרציה (הכוללים בעלי מקצוע שונים, מחוואים ועד למעצבי-על), פועלים לפי קודי התנהגות מחמירים ודואגים לרווחתן של חיות פרא או מבויתות ואינם סוחרים בפרוות של חיות נכחדות. יו"ר הפדרציה Andreas Lenhart אמר לאתר fur-style.com כי "העבודה עם ווג על קמפיין יצירתי מהסוג הזה מציעה לצרכנים, מעצבים וקמעונאים את ההזדמנות לבחון את המגוון וההיצע באופנת הפרוות העונה".
באתר fur-style.com אפשר למצוא את כל הסיבות הטובות למה כן ללבוש פרווה, עם רשימה של 400 מעצבים שמשלבים פרווה בקולקציות שלהם, אבל לא את ההסבר לרגישות האנושית שהתפתחה סביב נושא הפרוות, שלא כמו בעניין עורות למשל. ההתייחסות הדו קוטבית לנושא מעלה את התהייה היכן התחילו יחסי הציבור המופלאים כל כך לבעלי הפרוות. האם אנו מזועזעים ממעיל מינק אבל לא מנעלי עור, רק פשוט משום שאנו מעדיפים להגן על חיות פרוותיות מתוקות יותר מאשר על זוחלים חלקלקים ומפחידים?
אל תפספס
