פונינט על הראש הלא נכון

בפרס הפריזורה הגברית השנתית, זוכה לא אחר מאשר הדיוויד לטרמן הציוני הראשון, מיסטר ליאור שליין. עד שגזז את תלתליו באיזור פסח, היינו בטוחים שמדובר בתסביך שמשון הגיבור, אך שליין הצליח להפתיע את כולנו בתספורת מהפכנית: משה דץ - גרסת הרוקנרול. רוק-און שליין, כולנו מקווים שבתשס"ח תכנע ללחץ החברתי ותוסיף לקצץ, אנחנו, מצידנו, מבטיחים שהרייטינג יטפס.

בפרס התספורת הנשית השנתית זוכה הקארה המפורסם של נינט, מעשה ידי אמן: רפי חובב, מדורג מעט מעל הכתפיים, שפיצי, קייצי וחיוני. כמובן שההיסטריה גררה אחריה גל של קארה-ריסטיות מוצלחות כמו אוולין הגואל ב"בוב" חמוד וטלי שרון בקארה שובב. עדן הראל, שהחליטה ללכת על קארה נינטי ולהוסיף לו פונינט דליל, יצאה קצת מורה ללשון בחטיבה והרבה קורבנית אופנה. מישהו זוכר שרק לפני עשור היא עשתה לנו כבוד רב עם קרחת אם.טי.וי מצוחצחת? אולי בעצם בריטני זוכרת.

אמנם פונינט הוא הכי סוף שנה שעברה, אבל גם בתשס"ז רבות הסלבס שאימצו אותו בחום וסירבו להרפות. בין הדוגמאות הפחות מוצלחות לפוני, אפשר למצוא את עדן הראל ואוולין מ"הדוגמניות" במראה הדודה מדימונה. מי שדווקא פונינט עושה עמה חסד גדול, היא דנה פרידר, שבזכות הא-פן והתספורת הילדותית בכללותה, יוצאת מלאת חן ומתקתקה מתמיד.

אולי בעקבות טרנד הגולגולות באופנה, מסתמנת בגזרת הבנים מגמת התקרבות מבוקרת לשורשים, לקרקפת, הקרחת. שמועות מספרות שלפני שני עשורים היה זה רמי קליינשטיין שהנהיג את הטרנד, אך אסף הראל הוא ללא ספק מביא הבשורה המחודשת. שלל גברברים צעירים יותר ומקריחים פחות, כדוגמת הקולגה אסי כהן והפעוט תום אבני, גילו שקצוץ זה לא רק תירוץ, אלא סממן לאון גברי וקשוח מהסוג שבנות ישראל אוהבות במיוחד.

מרלין מונרו כבר לא איתנו, השנה גם אנה ניקול סמית נפרדה מהעולם, וכל העוסקים באופנה כבר יודעים שהבלונד פלטינה איבד מהגלאם שלו, כולם מלבד אחת, אורית פוקס. רק היא מתעקשת להסתובב עם מטאטא על ראשה, שלמרבה הצער גם חושף שורשים שחורים משחור. שתי אופציות עומדות בפני הגברת פוקס ובפני שאר השחורדיניות הנצמדות לבלונד כאילו היה סלע קיומן. הראשונה, תרחיש מיקי בוגנים, אם את בכל זאת מתעקשת על הבלונז', עדני אותו בגווני דבש ותפרגני בנגיעות של הגוון הטבעי, או השניה, כפי שהאקס- בלונדינית גלית גוטמן הוכיחה השנה בג'ינג'י, ושלל סלבס כדוגמת מלי לוי ושירי מיימון כבר גילו בשנה שעברה, תסמכו על הצבע שסידר לכם הטבע, הוא יודע יותר טוב ממכן מה עושה לכן טוב.

בתוכניות האולפן הראשונות של כוכב נולד 5 הופיע שלומי בראל מצוייד בפריזורה בגוון שחור כחלחל, או בז'רגון המקצועי: שחור סיני. מדוע היה על בחור תכול עיניים ובהיר עור, לא מאפיר, שמשתייך לזרם הרוקיסטי ולא הגוטי לצבוע את שיערו בקונטרסט לגוון הזיפים והגבות הבהיר? זאת לא נדע מעולם. בדומה למר בראל, גם פדחתו של הנרי דוד מצביעה על דיסוננס בין הגוון שלה לבין גוון הזיפים והגבות.

חברים, אם כבר לצבוע, לא לאבד את הקשר למציאות. ציון ברוך, לדוגמא, בחר לשדרג את הפריזורה הטבעית והרב- מימדית באמצעות פס לבן-אפרפר בקדמה- סממן היכר מובהק עם שיק שלא מעיק וגם לא מזיק.

גם רודריגו גונזלס וגם מריאנו אידלמן ניסו להביא אותה בתסרוקת "כשהילד הטוב פוגש את הבריט פופ". אלא מה? לא רק שמראה השיער בתיאוריה (שביל בצד?!) לא הולם את אופיים, בפועל, שיערם ארוך מדי ולא חלק מספיק לקבלת המראה המתבקש. לשניהם היה מוטב או לוותר על התסרוקת או לקצר שלושה סנטים מהאורך.

איתן אורבך, פעם אתלט כוסון, והיום- מי יודע? לא מצליח לשמר את האפיל גם בגלל תספורת ארוכה מדי וגם בגלל צבעה הזרחני משהו. אם ברצונך להתחפש לגולש בלונדיני, התספורת צריכה למשוך כלפי מטה ולא כלפי מעלה, ואם ברצונך להיות יפה כמו פעם, קצוץ זה הכי אחי.

ולניר לוי, אתה לא יכול לצפות שנקרא לך ביום אחד "נירו" מבלי שתדאג לשדרג מדי פעם את הקארה המדובלל שנותר עוד מימי "הפוך". אנחנו לא נהיים צעירים עם הזמן, רק יותר משועממים וחסרי סבלנות.

וכמובן, לפעמים ישנם אינדיבידואלים, שהשיער, הזוי ככל שיהיה, הוא חלק בלתי נפרד ממי שהם. קובי אוז, עם המוהק וזקן התיש, ישראל אהרוני, עם הקוקו והגבות העבותות, ג'קו אייזנברג עם זנב הסוס, הם הדוגמאות הבולטות לכך שאופי יציב מטובל באג'נדה, משתלם הרבה יותר מאשר כל טרנד חולף.