היתה תקופה שבה המניות של שרון גניש היו בירידה. התחקירוברטו של אילנה דיין החזיר את השם שלה לעניינים, והעונה היא פתאום מחליפה את מלי לוי כפרזנטורית של חברת האופנה המיינסטרימית "בוניטה". התדמית של "בוניטה" היא של חברה שמציעה בגדים נטולי סיכונים אבל הביקור בסניפים תמיד מפתיע לטובה. חנויות הרשת יפות ודי בקלות מוצאים בהן לפחות פריט אחד שיהיה שימושי מאד ועוד שניים שיאותתו שיש לך טעם מיוחדג'.
בקטלוג החדש והיפה כל כך של בוניטה, מצולמת גניש בתסרוקת מנופחת בשיק פיפטיז עם אייליינר נמתח בהתאמה, והצילומים המגורענים קלות, הנקיים והאלגנטים של עידו לביא מעבירים תחושות נעימות ונכונות של איפוק, אירופאיות וקלאסה.
בהחלט לא מה שאפשר היה לומר על קטלוג הקיץ האחרון של בוניטה שלקח רחוק מדי את הטרנד המטאלי והצמיד את מלי לוי לבובות רובוט גולמיות.
הלוקיישנים בקטלוג החדש פשוטים לכאורה אבל יפים במיוחד גניש בחלל עירום יחסית שניראה כמו חדר עם שטיח משרדי במלון בוטיק, לצד מיטת יחיד עם ראש מתכת ויקטוריאני, גניש שרועה לצד שידה לבנה במראה עתיק, מחייגת במכשיר טלפון ישן מפלסטיק עם חוגה, או עומדת ליד כיור רחב עם ברזים גדולים, או צועדת ליד תחנת הקמח של רמת גן בבגדים אלגנטיים ואירופאים.
הסטיילינג של סיימון אלמלם מוצלח מאד. מרבית הלוקים שהוא יצר הם כה יפים עד שאף פריט בודד לא יוצא מהם רע. כשיורדים לפרטים רואים קצת יותר מדי שמלות קצרות מדי עם כמה מוטיבים לא מעניינים מספיק (האם לא מיצינו את הבלון ואת הגוונים המטאליים?), וגם מבינים שבוניטה מצייתים לצו האופנה ומאמינים בסגול (צבע זוהר אבל לטעמי משעמם). הקטלוג מבשר גם על חזרה של מכנסי הבלון וזה מרענן ומאתגר.
לסיכום, עצות למשתמשת: בזהירות עם השמלות הקצרות ועם המחשופים, עם הטוניקות כדאי ללבוש חצאית וללא ללכת איתן כשמלת מיני.
סיכום לפרידה ונחמן ראובני הבעלים של רשת בוניטה: צלם טוב, דוגמנית טובה, סטיילינג יפה, קצת פחות רעיונות מעונות קודמות שהוכיחו אות עצמם ומכרו טוב וקשה לוותר עליהם, לטובת חשיבה מקורית יותר, ולא נגיד שקסטרו מתחילים להיבהל, אבל הקהל הצעיר והבזבזני ייכנס ויתר, זה בטוח.
סיכום לסימון אלמלם הסטייליסט: מאיפה הבאת את המגפים החומים והמופלאים שמצולמים עם הסוודר הצהוב ומגיעים עד אמצע הירך, יא שועל?
