איך לגרפלד עושה כשהוא מתחנף

הסרט "קסם האופנה העילית" ("THE SECRET WORLD OF HAUTE COUTURE", בימוי: Margy Kinmonth) שהוקרן בערוץ 8 ביום ה' האחרון ובשידורים חוזרים ונשנים במהלך הסופ"ש, סיפק הצצה נדירה ביותר לנבכי עולם הקוטור, המסתורי והמסוגר לרוב לעיניי הציבור הרחב. עיקר הסרט מלווה את שבוע האופנה בפריס, "הוותיקן" של עולם האופנה, במהלך ינואר 2006, לקראת תצוגות הקוטור של אביב 2006.

הסרט כולל ראיונות אינטימיים עם מעצבי העל המובילים בעולם, כמו ג'ון גליאנו לבית האופנה "דיור" וראלף רוצ'י ל"ראלף רוצ'י", וגם הצצה מרתקת לתהליך ההפקה של שמלת נוצות יפהפיה של בית האופנה "שאנל" בעיצובו של קארל לגרפלד. זוהי הזדמנות פז ליישר קו אינפורמטיבי עם העולם הנשגב, כמו גם לחפש שחורים על אפו של לגרפלד (משימה שנחלה כישלון חרוץ).

אז מהו למעשה הוט קוטור? אם נסתמך על תשובתו היפה של גליאנו, תצוגת הוט קוטור היא הדגמה של המיצוי של היכולת שלו כמעצב, והיא הבסיס, "תמצית הבושם" לדבריו, שמכתיבה את יתר הקווים של בית האופנה, בין אם מדובר בקולקציית "רדי טו וור" או בקו הבישום.

כמובן, שאין צורך להסביר מה רבה ההשפעה של תצוגות הקוטור על היווצרותם של טרנדים ומשם על קולקציות שלמות ברחבי העולם. כך שלעיתים מה שאנחנו לובשים היום היא אינטרפטציה פשטנית ביותר לחזיון שתקף את קרל לגרפלד בשעות הבוקר המוקדמות לפני שנים מספר, שכן בשעות אלו, כפי שהוא מעיד, נחה עליו ההשראה בצורת סילואט מסויים.

במהלך הסרט מובאות עובדות מעט יותר טריויאליות על עולם הקוטור. לדוגמא: כדי שפריט יקבל סימן הכשר של קוטור אמיתי עליו להיתפר בפריס, ועל מנת שהמעצב יוכל להציג בפריס במהלך שבוע האופנה, עליו לעמוד להצבעה מול תריסר בתי האופנה, שיאשרו או יפסלו את השתתפותו.

מול הפריטים הטריוויאליים, נחשף גם אומדן של מחירים של בגדי הקוטור. כתבת ה-BBC לא הצליחה לחשוף תמחורים ספציפיים, שנותרו מוגנים כמו שמות הלקוחות, אבל פריטי קוטור ינועו לרוב על הציר שבין 20 אלף דולר לחולצה ו-100 אלף דולר לשמלה. תהליך העיצוב והייצור של פריט קוטור אחד אורך כ 150 שעות בממוצע.

עולם הקוטור הוא עולם הולך ונעלם, וכל העובדות מאשררות את העניין הזה. כמות היציאות בתצוגה אחת הצטמצמה לכדי רבע בעשרים השנים האחרונות וגם מספר בתי האופנה שמציגים קולקציות קוטור קטן באופן משמעותי.

מרבית הפריטים המוצגים בשבוע באופנה בפריס נותרים בבית האופנה עצמם, כך שמטרתם כלל לא להימכר אם כי לתת דחיפה שיווקית מאסיבית לבית האופנה עצמו.

מטרה נוספת של תצוגות הקוטור היא לתת השראה לצרכניות המעטות שיכולות להרשות לעצמם וריאציה של שמלה של ולנטינו. לרוב, הנשים המשתייכות למועדון הקוטור שואבות השראה כללית מהפריט, אפילו אם מדובר רק במקטורן או ברקמה, כשהפריט האמיתי שתלוי בארון שלהן נתפר במיוחד עבורן, בהתאם למידותיהן ולשינויים שדורשות.

אגב, במידה והלקוחה מעוניינת בשמלה שהופיעה בתצוגה ומידותיה תואמות את מידות השמלה, היא תזכה לכ 30 אחוזי הנחה על המחיר המלא, כלומר, כמה עשרות אלפי דולרים פחות. כמעט סוף עונה.

כ-200 נשים בלבד משתייכות למועדון ההוט קוטור הבלתי רשמי, הפרטי והמסוגר בהחלט. לא מדובר בסלביות, אפילו בקנה מידה בינלאומי, כי נשות הקוטור האמיתיות רוכשות ולא משאילות את הפריטים, ומגבשות לעצמן אוספים של מאות פריטי קוטור בביתן המאובטח. לא כל בעלת אמצעים יכולה התקבל למועדון.

בין הנשים הנחשפות בסרט אפשר למצוא קשישות שנישאו בשנות הארבעים עם שמלה שעיצב עבורן כריסטיאן דיור האגדי ומולן, ישנן גם נשים צעירות יותר, חלקן התחתנו עם כסף, שכניסתן למועדון אינה אוטומטית, אלא תלוייה גם בפעולות נדבנות, אחרת, במקרה הטוב, אותה האישה יכולה למצוא את עצמה רק בשורה השישית באוהל התצוגה, או במקרה הרע, תאלץ להסתפק ב DVD.

הקסם של עולם הקוטור, לפי אותן נשים, טמון בהתמכרות לעניין, כי אחרי שלובשים הוט קוטור אי אפשר ללבוש משהו אחר. יש להבהיר שההערצה של הנשים לבגדי הקוטור אינה עיוורת לחלוטין, שכן, הנשים מבינות אופנה, מעמיקות בה, יודעות להעריך את מרכיבי הבגד ויוכלו להסביר מה עומד מאחורי כל תפר באוסף בגדי הקוטור שלהן.

החששות היומיומיים שמלווים את נשים הללו כלל לא נוגעים לסכסוך הישראלי-פלסטיני או למגפת האיידס באפריקה. הן דואגות שעולם הקוטור, אותו רואות כ-ART FORM לכל דבר, יעלם.

אחד הכללים הרשמיים של הנשים שמשתייכות למועדון הקוטור הוא לשמור על אלגנטיות בכל יום ולמשך כל החיים. גם להישבע אמונים למעצב אחד הוא עניין מקובל לחלוטין.

עוד עניין שכיח הוא שנשות מועדון הקוטור מעולם לא ירכשו שמלה שנראתה בפרסומת או לחילופין על השטיח האדום. תהליך הרכישה עצמו לרוב כלל לא מתרחש בבית האופנה, אם כי בבית שלהן, כשהתופרת הראשית של בית האופנה טסה עד למפתן ביתה של הלקוחה, כדי שזאת תמדוד בין 3 ל-5 פריטים.

ערכו האמיתי של הסרט הוא לא בחשיפת העובדות על עולם ההוט קוטור וההיכרות האינטימית עם המעצבים, אלא בחשיפה של אותן הנשים, שמתגלות, ממרום מעמדן והדרן, כגרופיות לכל דבר. וכן, לגרפלד הוא הג'סטין טימברלייק שלהן, ועל אף שאלו לא משתמשות במילה "כוסון" אלא במילה "גאון", האקסטזה שאוחזת בהן ברגע שרואות, מהשורה הראשונה, את המעצב האהוב עליהן צועד בסוף התצוגה, היא הערצה לכל דבר.

נקודת ההסתכלות של קינמונת', כתבת ה-BBC, לאורך הסרט היא צינית ביותר. קינמונת' מעמידה באור אירוני את מאמצן של הנשים לגייס כספים לתרומות שונות, כשבאותו הסכום שהן מגייסות הן רוכשות שמלה אחת. היא מעמידה את לגרפלד באור ציני, כשהיא בוחרת לחשוף זר פרחים ששלח אליה למלון כאקט התחנפות שלא משתמע לשני פנים.

קינמונת' גם מבקרת את התקשורת בכלל, שמשוחדת ע"י החנופה ותמיד תהלל את פועלו של המעצב בכל קולקציה. אולם, בסצינה הסוגרת את הסרט, נראית כתבת ה-BBC מדורבנת ע"י אחת מנשות המועדון ללבוש מעיל קוטור אמיתי. ההבעה על פניה של הכתבת ושפת גופה בהחלט לא מותירים ספק ששינוי רב התחולל מהרגע שהניחה על עצמה את אותה העליונית הקסומה, כאילו הייתה זאת הפעם הראשונה שהתלבשה בחייה.